דילוג לתוכן הראשי

רשומות

שחרור האסירים במסגרת חידוש התהליך המדיני: על צדק מוסר וצביעות

היום החליטה ממשלת ישראל על שחרור מחבלים, רוצחים, כחלק מקיום ההתחייבויות שלקח עליו ראש הממשלה למען חידוש תהליך השלום. ביבי שמבין היטב את הנזקים העצומים של העדר פתרון מדיני לעתידה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית המקיימת את חזון הציונות. ואת עוצמת הבידוד הבינלאומי שבו אנו נתונים כבר היום. מניח על שולחן הממשלה  את בקשתו לאשר שחרור אסירים, מחבלים-רוצחים, וזאת כתנאי לחידוש המו"מ. תנאי הנדרש על ידי הפלשתינאים ונתמך על ידי האמריקאים. לתוך הדיון הזה מתחברים שני דיונים נוספים, אחד שעולה בעוצמה על פני השטח והוא שחרור מחבלים ערבים ישראלים , והשני שבאופן תמוה לא עולה באופן רציני והוא שחרורו של יונתן פולארד. ואיך הדברים קשורים ? הדברים מתקשרים כאשר בוחנים את הסוגיה דרך משקפיים של צדק ומוסר וניסיון להכיל קריטריון מוסרי אחיד. נתחיל ביונתן פולארד: מזה 28 שנה נמק בכלאו מי שבגד בארצו (אמריקה) למען הבטחת בטחונו של עמו ומולדתו (ישראל). יונתן פולארד היה סוכן ריגול שגויס על ידי ישראל ומופקר בכלא האמריקאי מאז. בעסקה הנוכחית של חידוש תהליך השלום מעורבים שלושה עמים: ישראל, פלשתין ואמריקה. אם שחרור ר...

בין השומריה התשיעית והעשירית

השומר הצעיר ומדינת ישראל בראי עשר השנים שחלפו   לפני עשר שנים, באוגוסט 2003, התקיימה השומריה התשיעית של השומר הצעיר. כמזכ"ל השומר הצעיר צילום מתוך הפייסבוק של השומר הצעיר בשנים אלה הובלתי את התנועה לשומריה, ובמפקד הפתיחה החגיגי נשאתי את הוראת היום, שאותה אני מגיש כאן כלשונה. כך אמרתי במפקד פתיחת השומריה: "כבוד נשיא המדינה, חניכים, מדריכים, בוגרים ואורחים שומרות ושומרים חזק! השומריה התשיעית יוצאת לדרך, מזל טוב לתנועת הנוער החלוצית הראשונה של העם היהודי, המציינת 90 להיווסדה. הערב אנו חוגגים כאן ומברכים על ה'יש', על פועלה ותרומתה האדירה של תנועתנו כבר 90 שנה לעם ולאדם, למדינה ולחברה. 90 שנה שבהן החלום הפך למציאות - שהעם היהודי שב למולדתו, לתרבותו, לשפתו; שהמדינה העברית החדשה קמה על הבסיס הערכי שלנו כמדינה שוויונית וסולידרית. אבל נדמה שבשנים האחרונות כיוון הרוח השתנה, המצפן התכייל על אזימוט הפוך ורכבת הציונות ירדה מהפסים. מחברה שיתופית, סולידרית, יוצרת ומטפחת את האדם, הפכה ישראל לחברה מנוכרת, מפוררת, בעלת הפערים הגדולים במערב בין עני לעשיר, חלש לחזק. ...

ערב ט' באב 2013 - בין תשעה באב להפגנות ערביי ישראל

רבים היו הצמים אתמול בארצנו. מחד המאמינים היהודים שצמו בגין חורבן בית המקדש, ומאידך המאמינים המוסלמים שצמים בימים אלה את צום הרמדאן. אתמול בין צום לתענית יצאו  במקומות שונים בישראל מפגינים רבים מערביי ישראל למחות נגד הריסות הבתים ותוכנית "הסדרת בעיית הבדואים בנגב". נדמה שהפגנות אלה לא ריגשו במיוחד את הציבוריות הישראלית. קשה להסביר את האדישות וההדחקה שלנו. בעודנו מציינים את חורבן בית ראשון ושני, מצוי הבית השלישי (מדינת ישראל המודרנית) בסכנה. ראוי שנחזור ונלמד את אגדות החורבן של בית המקדש: על מה חרבה הארץ ? על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים (מתוך אגדות החורבן גיטין נ"ו-נ"ח) חורבן   בית שני   היה מאורע ששינה את תולדות עמנו ואת תולדות ארצנו. הן מבחינה לאומית והן מבחינה רוחנית-דתית. שאלה מרכזית הטרידה את אנשי דור החורבן. מדוע נגזר חורבן   בית שני? האם יש לראות בחורבן הסתר פנים? (יומא ט) ״מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים. מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינ...

Destroying Co-Existence

By: Yaniv Sagee and Riad Kabaha,   - July 2013 Following the demolition of the home in Wadi Ara, swelling feelings of anger are surging in the Arab sector. 13 years after the October Riots, Yaniv Sagee and Riad Kabaha wish to look back on the conclusions of the Or Committee- since in reality, nothing has really changed. Until recently, a feeling of mutual connection and prosperity has prevailed in the area of Wadi Ara, Eron and Menashe in terms of the Jewish-Arab relationship and the construction of a shared society. Everything attested to that fact: the quiet atmosphere in the Wadi; the social relationships developing through the Givat Haviva's "Shared Communities" program; Jewish and Arab visitors the art gallery in Um El Fahem; the thriving "Bridge over the Wadi" Hand in Hand school; the prosperous trading markets in the villages of  Barta'a; and Kfar Qara' and city of  Baka el Garbiya; local factories of  Gan Shmuel, Hadera and Pardes Hanna-Kar...

אחד במאי - ישראל 2013

במהות אין הבדל בין הקפיטליזם של נתניהו לזה של יאיר לפיד: המטרה היא לרסק את העבודה המאורגנת, את הסולידריות בין העובדים, את מנגנוני הרווחה שנבנו ב"מדינת הרווחה" לפני 127 שנה, בעיר שיקגו שבארצות הברית, פרצה שביתה כללית של פדרציית איגודי העובדים, בדרישה להגביל את יום העבודה לשמונה שעות. דחיית הדרישה הובילה להפגנות, שהידרדרו למהומות שהסתיימו במותם של 60 מפגינים ושבעה שוטרים. הדם הרב שנשפך במאבק העובדים הפך להיות לסמל ולדגל. התנועה הסוציאליסטית הפכה את הדגל האדום לסמלה הרשמי לזכר: "דם מעמד הפועלים שנשפך". אני גדלתי בקיבוץ השומר הצעיר, עין השופט. גדלתי "אדום", אבל מורכב. אחד במאי. צילום יהונתן שאול גדלתי בחברה סוציאליסטית שכבר לא האמינה באמיתות מוחלטות, אבל ערכי הליבה שלה הפכו להיות נכסי חיים בשבילי. סוציאליזם של שוויון, של שותפות ושל סולידריות כבסיס לחברה. זוהי האמונה, השקפת העולם שלי, גם כיום. לעומת זאת, סוציאליזם של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" ומהפכה סוציאליסטית, שבה המטרה מקדשת את האמצעים, הוא מבחינתי אוקסימורון – זהו...

בין כאב לתקווה: על ראש הגבעה - הקו המחבר

על המשותף בין הטקס לציון 70 שנה למרד גטו ורשה לבין סדר פסח בעין השופט, ואיך ביקור אובמה מתחבר אליהם גם הוא בשבוע האחרון נפלה בחלקי הזכות להיות שותף לשני אירועים שונים, אבל מאוד מחוברים. הראשון: הייתי שותף לטקס לציון 70 שנה למרד גטו ורשה, שהתקיים ביום חמישי האחרון בוורשה הקפואה והמושלגת. כ-200 שמוצניקים בגיל 16 עד 85 עמדו שעה בקור של מינוס ארבע מעלות בטקס ששילב בין כאב וגאווה, בין מחויבות ליהדות ולציונות לבין מחויבות להומניזם אנושי, בין אחריות לחברה שלנו לבין הצורך למרוד ולשנות את חולשותיה - כפי שעשו בוגרי התנועה שלנו שהובילו את המרד בגטו. בקור הזה, כשג'ומס משתנק כאשר קרא את הוראת היום שכתב אבא קובנר לטקס דומה שהתקיים לפני 25 שנה, וכשעליזה ויטיס שומרון, חברת קיבוץ גבעת עוז, שהייתה שם לפני 70 שנה כקשרית בארגון היהודי הלוחם, סיפרה על הקשר בין התנועה והמרד, מתחזקת התודעה של בני הנוער, שמהווים את "הסיכוי הנצחי של האנושות" כדבריו של בובר, בקשר לדרכה של התנועה שאליה הם שייכים ולהגשמה הנדרשת של אותם ערכים ממש במציאות שלנו כיום. האירוע השני: השנה נפלה...

גזענות 2013

על ראש הגבעה עומדת פרה פותחת סוגרת ת'תחת שלה בא החזיר תקע לה גרגיר וכך נולד השומר הצעיר שיר עם ששמענו רבות בילדותנו כאשר נוער מתנועות אחרות נהג להקניט אותנו 1. מזה כחצי שנה אני מכהן בתפקיד מנהל גבעת חביבה. מדי יום אני נפגש עם עשרות אנשים, מנהיגי ציבור, פקידי מדינה, ארגונים חברתיים, אנשים מחו"ל, נוער, מבוגרים, דתיים, חילוניים, ערבים ופלסטינים. המפגשים מרתקים - פה ושם בארץ ישראל. תמונת המציאות המורכבת והמאתגרת של ישראל 2013 נפרסת לפניי יום יום מפיהם של דוברים רבים. אני בוחר לשתף אתכם בטור זה במחשבות ובסיפורים שמתקשרים אליהן. קראתי לטור "על ראש הגבעה" הן משום שמקורותיו בעשייה של גבעת חביבה, והן משום הזימזום הסאטירי של "ישראל הישנה" בה גדלתי שגם כאשר היו "יורדים" עלינו ה"שמוצניקים", תמיד זה היה מלווה בקריצה של ההערכה ושותפות, מן הסוג שכיום בשנת ה-100 לתנועה הם הרבה יותר נדירים. 2. ואלה שמות : המורות סוהד אבו זמירה וחברתה רויטל וולקוב - הותקפו בירושלים על ידי חבורת נערים ד...