קול גבעת חביבה

פיל עצום מסתובב לו בסלון שלנו ואנחנו מצליחים להתעלם מקיומו ומהשפעותיו. הפיל מסתובב ומקיז את דמנו, רומס את ערכינו, משפיל את כבודנו, מזהם את האוויר בסלון, עברה רק חצי שנה מאז שהפיל המשתולל הזה הותיר אצלנו בסלון 72 חללים משלנו ו2203 חללים מהצד השני – ועדיין הוא מצליח להיות שקוף לנו. מבחינתנו הוא לא קיים. לא משפיע. הפיל מצליף בזנבו בעינינו. ואנחנו ? משפשפים את עינינו בתימהון ומצליחים לראות רק בקבוקים של שרה, גלידת פיסטוק, מעדן מילקי יקר, טיסות מוזלות, חלום רחוק לבית. בחוץ מתקהלים השכנים וצועקים לעומתנו – תיזהרו מהפיל, הוא מסוכן גם לנו, בואו נוציא אותו ביחד מהסלון ונרחיק אותו מאזורנו... והנה מצטרפת גם המשפחה בשיחת טלפון טרנסאטלנטית. הם דואגים לנו, הם דואגים לעצמם, הם דואגים לבית שאותו הם רואים כמשותף ומתחננים שנפתח את עינינו , נבחין בפיל ונחליט ביחד למקד מאמץ להרחיק אותו, ולתמיד. ואנחנו ? הא, כן, מישהו ראה כאן פיל ? משהו כאן מסריח זה ברור, היי חוש הריח עוד עובד, אבל מה קשור לפיל ? ובכול מקרה אין מה לעשות , וחוץ מזה מה שהיה הוא שיהיה, וממילא כולם שקרנים ושיקפצו לנו השכנים ובני המ