רבים היו הצמים אתמול בארצנו. מחד
המאמינים היהודים שצמו בגין חורבן בית המקדש, ומאידך המאמינים המוסלמים שצמים
בימים אלה את צום הרמדאן.
אתמול בין צום לתענית יצאו במקומות שונים בישראל מפגינים רבים מערביי
ישראל למחות נגד הריסות הבתים ותוכנית "הסדרת בעיית הבדואים בנגב". נדמה
שהפגנות אלה לא ריגשו במיוחד את הציבוריות הישראלית. קשה להסביר את האדישות
וההדחקה שלנו. בעודנו מציינים את חורבן בית ראשון ושני, מצוי הבית השלישי (מדינת
ישראל המודרנית) בסכנה.
ראוי שנחזור ונלמד את אגדות החורבן של
בית המקדש:
על מה חרבה הארץ ? על
קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים (מתוך אגדות החורבן גיטין נ"ו-נ"ח)
חורבן בית
שני היה מאורע ששינה את תולדות
עמנו ואת תולדות ארצנו. הן מבחינה לאומית והן מבחינה רוחנית-דתית.
שאלה מרכזית הטרידה את אנשי דור החורבן. מדוע נגזר חורבן בית שני? האם יש לראות בחורבן הסתר
פנים? (יומא ט) ״מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה,
גלוי עריות ושפיכות דמים, אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים.
מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות:
עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים".
להלן סיפור מעשה קמצא ובר-קמצא לפי ספר האגדה של ביאליק:
מעשה באדם שהיה אוהבו – קמצא
ושונאו – בר קמצא.
עשה סעודה.
אמר לו לשמשו - לן והבא לי אח קמצא בר קמצא.
הלך והביא לו את בר קמצא.
בא בעל הסעודה ומצאו יושב.
אמר לו: הרי שונא אתה לי ומה לך כאן? עמוד וצא!
אמר לו: הואיל ובאתי – הניחני, ואתן לך דמי כל מה שאוכל
ואשתה.
אמר לו: לא!
אמר לו: אתן לך דמי חצי סעודתך...
אמר לו: לא! אתן לך דמי כל סעודתך...
אמר לו: לא. תפסו בידו, העמידו והוציאו.
אמר בר קמצא – הואיל וישבו חכמים ולא מיחו בי – מכלל שנח
להם – אלך ואלשין עליהם לפני המלך.
בא ואמר לו לקיסר: מרדו בך יהודים.
בסיפור הזה בר קמצא מצטייר כאיש מתון, הנוהג בתבונה ומנסה
להגיע לידי פשרה עם בעל הסעודה כדי שלא להימנע מבושה אבל הלה אינו מוכן להתפשר
ולוותר ונוהג בו באלימות לעיני כל ציבור האורחים.
העלבון והחרפה הופכים את בר קמצא המתון לאדם שיצר הנקמה
דוחפו לעשות מעשים שלא התכוון לעשותם מראש. על העובדה ששונאו גרשו בחרפה עוד היה
מוכן להבליג אבל שתיקת החכמים שברה אותו וגרמה לו. להלשין לקיסר ולדחוף לחורבן
שנאת החינם עליה מדברים בישראל כיום נהוגה להיאמר רק
ביחסים שבינינו היהודים לבין עצמנו. אבל בארץ הזאת יש כבר כמעט רע מהאוכלוסייה
שאינם יהודים ושנאה גדולה מרחפת מעליהם. שנאה של יהודים כלפי ערבים ושנאה של ערבים
כלפי יהודים. מהשנאה יבוא החורבן. השנאה שמובילה לגזענות שלנו שמאיימת על הדמוקרטיה, והשנאה שמובילה
לייאוש שלהם שמאיים על פגיעתם במדינה.
נחזור לבר קמצא ונראה איך העדר התחשבות ויכולת לקיים שיח מכבד
כבסיס לשותפות בחברה, דוחף את החלש והפגוע למעשי קיצון שמובילים לחורבן.
כך צריך להבין את השלכות הריסות הבתים ותוכניות למיניהן
שנעשות ללא הידברות וללא שותפות. במקום
לפתור את הבעיה אנחנו מסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית.
שלום רב!
השבמחקהניסיון להימנע מפענוח של המסרים האמיתיים של כותבי התלמוד ימשיך לגרום עלינו את ההשלכות של אי-ידיע של הסיבות של החורבן המתמשך של העולם.
מתכבד להציע פענוח (לא פרשנות אלא הפענוח) של שתי נקודות של אגדת החורבן - הפענוח של המילים הראשונות והמילים האחרונות של האגדה. הנה שני קישורים לציטוט:
https://drive.google.com/folderview?id=0B8mGY6JYOQDOfmxuWUl1Zkt1X0ZTa09SSklMMlRDallGT25KVkpUQ3FqWnJDZ004MjRBQkU&usp=sharing
http://barkamtza2007.blogspot.com/2015/09/Kamtza.and.BarKamtza.html
בכבוד רב ועם איחולי של שנה טובה