.bmp) על ראש הגבעה עומדת פרה
פותחת סוגרת ת'תחת שלה
בא החזיר תקע לה גרגיר
וכך נולד השומר הצעיר
שיר עם ששמענו רבות בילדותנו כאשר נוער מתנועות אחרות נהג להקניט
אותנו
1. מזה כחצי שנה אני מכהן בתפקיד מנהל גבעת חביבה. מדי יום אני
נפגש עם עשרות אנשים, מנהיגי ציבור, פקידי מדינה, ארגונים חברתיים, אנשים
מחו"ל, נוער, מבוגרים, דתיים, חילוניים, ערבים ופלסטינים. המפגשים מרתקים -
פה ושם בארץ ישראל. תמונת המציאות המורכבת והמאתגרת של ישראל 2013 נפרסת לפניי
יום יום מפיהם של דוברים רבים. אני בוחר לשתף אתכם בטור זה במחשבות ובסיפורים
שמתקשרים אליהן. קראתי לטור "על ראש הגבעה" הן משום שמקורותיו בעשייה
של גבעת חביבה, והן משום הזימזום הסאטירי של "ישראל הישנה" בה גדלתי
שגם כאשר היו "יורדים" עלינו ה"שמוצניקים", תמיד זה היה
מלווה בקריצה של ההערכה ושותפות, מן הסוג שכיום בשנת ה-100 לתנועה הם הרבה יותר
נדירים.
2. ואלה שמות:
המורות סוהד אבו זמירה וחברתה רויטל
וולקוב - הותקפו בירושלים על ידי חבורת נערים דתיים.
חסן אוסרוף - ערבי ישראלי שמועסק כעובד ניקיון של עיריית תל
אביב, הותקף בטיילת הרברט סמואל בעיר על ידי חבורה של יותר מ-20 צעירים יהודים.
הוא אושפז בבית החולים איכילוב עם פגיעות בראשו, בארובת העין ובלסתו.
אנא אמטיר - צעירה דתייה שחלפה בתחנת הרכבת הקלה נתנה לפתע
אגרוף בפרצוף לאישה הערבייה שהמתינה במקום. כשהאישה ניסתה להתגונן בחזרה, החברות
של התוקפת באו לעזרתה, החלו להכותה והדפו אותה לעבר קיר התחנה.
נימר שרקאווי - ארבעה צעירים תושבי טבריה נעצרו בחשד שהכו
בשבת לפנות בוקר את נימר שרקאווי (43) מנצרת עילית, שנפש בחוף חורי עם אשתו.
אולאד איסא (57) - תושבת נצרת עילית שהותקפה
בקללות ויריקות ודרישה שתתפנה "מהשכונה היהודית" שבה היא חיה כבר 20
שנה
אלו השמות שספגו על גופם ונשמתם את עוצמת השנאה והגזענות שקיימת
בישראל נגד ערבים. המכים לרוב צעירים, לרוב דתיים, הם לא עשבים שוטים. הם לא מייצגים
רק ציבור קיצוני. הם בלב הציבור הישראלי. זה כתוב במחקרים שנעשו על עמדות של
צעירים בשנתיים האחרונות. זה נמצא במיליוני טוקבקים מזוויעים. זה לא הם – זה
אנחנו. תדברו עם צעירים תשמעו באוזניכם. לדעתי זו סכנה קיומית למדינת ישראל, לא
פחות מהאיום האיראני. אם עתידנו הוא חברה גזענית ולא דמוקרטית אז לא נתקיים.
פשוטו כמשמעו. הכתובת היא כרגע על הקיר, מרוססת במקומות רבים בישראל וחרוטה על
הגוף והפנים של השמות שהוזכרו למעלה. האם נצליח לפעול רק כשיהיה כאן רצח על רקע
גזעני?
3. עם סכנין באצטדיון
"טדי"
מעניין לעניין, באותו עניין. סיפור אישי מלפני 3 שבועות כאשר
הצטרפתי להנהלת קבוצת הכדורגל של בני סכנין כאשר בעיצומה של " פרשת
הגזענות" של בית"ר ירושלים התקיים משחק באיצטדיון "טדי" בין
הקבוצות. מספר ימים בלבד לאחר שאוהדי בית"ר תלו את השלט: "ירושלים
טהורה לעד".
בשנת 1991 נחנך בירושלים אצטדיון "טדי" לכבודו של ראש
העיר טדי קולק.
טדי נולד בבוקרשט אבל את ילדותו ונעוריו העביר בווינה שם השתייך
לתנועת הנוער היהודית "כחול לבן". הייתה זו תנועה שיועדה לבניהם של
משפחות מתבוללות שהיו מעוניינים ללכת לתנועות נוער כלליות, אבל נדחו על ידי תנועות
נוער לאומיות גרמניות שסרבו לקבל יהודים לשורותיהם. צחוק ההיסטוריה הוא, שכמאה
שנה מאוחר יותר, באצטדיון הקרוי על שמו, מתנהל המאבק הגזעני נגד קבלת ערבים
לקבוצה הייצוגית של ירושלים. כאשר התקיים המשחק, החלטתי להצטרף לידידי גבעת
חביבה מסכנין (שבה יש לגבעה שלוחה) ולידידי מאזן גנאים, ראש העיר ולנסוע איתם
לגוב האריות של "טדי". כאקט של סולידריות ושותפות. ישבתי שם באיצטדיון
יחד עם חברי הנהלת הקבוצה במה שנקרא "יציע הכבוד", אבל הרבה כבוד לא
היה שם. היות ו"זכיתי" לשבת בדיוק בכסא שמאחורי ח"כ טיבי, והייתי
היהודי היחידי בין חבורת הערבים שישבה למעלה ביציע, זכיתי להרגיש את שנאת האלפים
היוקדת. שם ביציע הכבוד אלפי אנשים לימדו אותי דברים על אמא שלי שלעולם לא
ידעתי.... הקללות ניתכו כאשר סכנין הובילה והצליחו לנסוק גבוה יותר כאשר
בית"ר השוותה. תודה לאל שנגמר בתיקו....שמחתי על ההזדמנות לחוות את החוויה
שחווים אנשי סכנין כאשר הם מגיעים ל"טדי", זה חידד את התחושה של
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" וזה כואב, מאוד כואב לראות את אחיי
היהודים (כנהוג לומר בימי בנט אלו) שטופי השנאה והזעם. לא זו היהדות מבית מדרשם
של הלל הזקן, הרמב"ם והרב לאו של ימינו. זו יהדות אחרת עם מוסר אחר שמשחיר
את פני עמנו.
|
Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...
תגובות
הוסף רשומת תגובה