קול גבעת חביבה

תערוכת אמנות, בית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה, מחזור א' משתתפים: מנאת אבו סמארה, הנסלי אגבו, דיאנה ברגמן, גנט סרוודיקו, מינה דאגאש, לירי דה- ויט,רז פילדרבאום, ואזגן גספאריאן, יארא גנאיים, לילי הובניסיאן, אסקנז הובניסיאן, זמפירה איברגימובה,   מאיאר ג'ובראן, קיילה קפלן, דירה קומיאקובה, אריאל קיזלר, אורי קלמפנר, וואג'ד מחאג'נה, א ליה פבליק- דרדל, נגה סמוכה, סמואל ואן לוואן, סאם ויינברג. אוצרת: אפרת גל שמש כיתת האמנות של 2019 גאה להציג את תערוכת האמנות הראשונה של בית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה. התערוכה הינה הצצה למה שעברנו במהלך השנה. אלו הן היצירות של 22 סטודנטים מוכשרים וייחודים מרקע תרבותי ומגוון וסיפורים שונים שהם מבקשים לספר. שם התערוכה- "אני סייט ספסיפיק" מבוסס על הושג האמנותי- "סייט ספיסיפיק"- אמנות תלויית מקום. כלומר אמנות שנוצרה במיוחד עבור מקום מסויים והמקום הינו למעשה חלק בלתי נפרד מן העבודה. התערוכה מוצגת במגדל הספרייה הישנה בגבעת חביבה שתוכנן על ידי האדריכל שמואל מסטצ'קין- תלמיד אסכולת הבאו- האוס וממ

היום הוא יום הנכבה, يوم النكبة, הגיע הזמן שנהפוך אותו ליום רשמי שמצוין בישראל. היכולת שלנו לקיים חיים משותפים בין הרוב הלאומי היהודי-ציוני, לבין המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני שחולקים יחדיו את מדינת ישראל תלויה , בין היתר, בהכרה הדדית של הזיכרונות הלאומיים והלגיטימציה לשמרם כזיכרונות קולקטיביים שהם חלק משמעותי מהזהות של אזרחי המדינה משני הלאומים. הכרה שכזו משמעותית הן בשביל תהליך הכרת האחר והן בשביל השיח המאחה הנדרש בין החברה היהודית והערבית. הנכבה לא מאיי מת עלי כי בניגוד למה שנטען ב"חוק הנכבה" או בשיח הישראלי הכללי הנכבה אינה עוסקת בנו היהודים. הנכבה עוסקת בפלסטינים. משמעות המילה היא אסון. האסון (הנכבה) איננו דווקא עצם הקמת הבית הלאומי של העם היהודי, ישראל. האסון הוא עזיבתם, גירושם ומנוסתם כ-700,000 פלסטינים במהלך מלחמת העצמאות (מלחמת 48 כפי שהיא נקראת על ידי הפלסטינים) והפיכתם לפליטים. האסון (הנכבה) הפלסטיני הוא לא רק 1948. האסון החל אז ועודנו נמשך עד ימינו, כי האסון הוא אובדן הבית הלאומי של העם הפלסטיני, והוא גם העדר אזרחות שוויונית והוגנת לפלסטינים שחיים בישראל. אוכלוסי

מזה כ-20 שנה אני מובילה מסעות אלטרנטיביים ל"פולין" (בעיקר גרמניה). מסע הזכרון  ה אלטרנטיבי נולד לפני כ-20 שנה, עוד בזמן היותי מורה בבית-הספר הדמוקרטי בחדרה,  ה אחראית בין השאר על קשרי   החוץ של המכון   הדמוקרטי שהיה ממוקם בשטח בית   הספר. בשנת 1999 באחד הכנסים של בתי   ספר  ה דמוקרטיים שהתקיים ב " סאמרהיל "  באנגליה, הכרתי מנהל פלסטיני של ביתספר "פרחי תקווה" מבית   ג'אלה – מר  חוסיין עיסא . יום אחד התקשר אלי חוסיין ואמר שהוא נמצא לא רחוק מבית   הספר הדמוקרטי בחדרה ורוצה לבוא לבקר בו עם קבוצה מגרמניה. לביקור הגיע חוסיין עם  פיטר שטאפה  שהיה אז מורה לאזרחות, תיאטרון וגרמנית. מהביקור הזה יצא פיטר עם החלטה לייצר מפגשי   נוער ישראלי-פלסטיני-גרמני. כתהליך הכנה פיטר הטיל על תלמידיו בגרמניה 2 משימות: משימה ראשונה הייתה לראיין את הסבים שלהם ולבדוק מה עשו בזמן השואה, ומשימה שנייה הייתה לבדוק אם היו יהודים שלמדו בבית-הספר שלהם (בן ה-300 שנה) בזמן מלחמת   העולם השנייה. התלמידים שהיו אמורים לראיין את סביהם החזירו דפים לבנים