קול גבעת חביבה

חזרתי מביקור הזדהות ותנחומים בכפר דומא במסגרת משלחת של מרצ. בתמונה כאן איתנו זה אכרם רג'וב מושל שכם שהכפר דומא נמצא בתחום שיפוטו המוניציפלי. הפגישה איתו התקיימה בכניסה לכפר מיד לאחר צאת ראש הממשלה הפלסטיני חמדאללה בתום ההלוויה של התינוק עלי דאבוושה. ביום הנוראי הזה המושל של שכם גינה את הטרור בשני הצדדים, דיבר על הציפיות שלו מהעם היהודי, הזכיר את העובדה שהנאצים שרפו את היהודים ועכשיו יהודים באו לכפר לשרוף פלסטינים. מתוך הכאב הוא דיבר על האמונה שניתן שיהיה אחרת.  אני אמרתי במפג ש שהגעתי לשם כיהודי וכישראלי. שאני מרגיש שאני מייצג את העם היהודי ואזרחי ישראל באופן הרבה יותר אמיתי ומשמעותי מהרוצחים הטרוריסטים שיצאו מקרבנו.מעשיהם הם אנטי יהודיים ואנטי ישראליים. דיברתי על הבושה והחרפה שאני חש ועל הזעזוע. ביקשתי אותו להעביר את המסר של השותפות וההזדהות למשפחה שיידעו שביום האסון המזוויע יש יהודים אחרים שהגיעו להשתתף, לנחם לחזק. יהודים שמתביישים במה שני עמם עושים ובממשלה שלא מונעת. הגעתי גם כנציג של גבעת חביבה והבטחתי שנמשיך תמיד לפעול לבנות את השותפות בינינו ולא נוותר.

The Honorable Minister for Gender and Minority Equality, and the Advancement of Youth and Senior Citizens, Ms. Gila Gamliel; the Honorable German Ambassador to Israel, Mr. Andreas Michaelis; Mr. Ayman Odeh, Chair of the Joint List of Arab Parties; Ms. Ms. Zehava Galon, Chair of Meretz party; Prof. Eileen F. Babbitt and dear members of the Ridgefield Group; Ms. Judith Stelmach, representative of Friedrich-Ebert-Stiftung Israel; mayors, representatives of government agencies, directors and activists in civil society associations, members of the business sector, friends and partners ; distinguished guests: Welcome to the Third Givat Haviva Conference on Building a Shared Society in Israel. Givat Haviva was founded 66 years ago. The first center for the partnership of Jews and Arabs was established here more than half a century ago. It was founded by pioneers and groundbreakers. Many of our graduates are out in the field, leading organizations, heading municipalities, working as ...

השבוע ביום שלישי ה28/4 תתקיים שביתה כללית בחברה הערבית בישראל. היא הוכרזה כמחאה על שרשרת הריסות בתים שהיו בשבועות האחרונים בישובים הערביים. נהרסו בית בכפר כנא בגליל וחמישה בתים בדהמש שבין רמלה ולוד. המדיניות של הריסת הבתים מבוססת אמנם על תואנות חוקיות, אך היא אינה אלא תוצאה של אפליה מתמשכת - בהקצאת קרקעות ציבוריות, בתכנון הישובים, ובמציאת פתרונות למצוקת הדיור. בכפר כנא, שבה נהרס בית משפחת ח'טיב, התגוררו כ-15 אלף תושבים כשנכנסה לתוקף תוכנית המתאר ב-1995. כעת, עשרים שנה אחר כך, עדיין אין תוכנית מתאר חדשה, אך מספר התושבים עלה ל-25 אלף. הכפר דהמש, ש-16 מבתיו מיועדים להריסה, הוא כפר לא מוכר היושב על אדמות פרטיות של תושביו, המדינה איננה מקיימת דיאלוג עם התושבים , איננה מכירה בכפר ולכן גם מיועדים הבתים להריסה. בעיית הבניה בחברה הערבית קיימת מזה שנים רבות. לרוב היא איננה מוסדרת בגלל העדר תכניות מתאר בחלק גדול מהיישובים הערבים במדינה, ובחלק אחר בגלל שקיימים יישובים שבכלל אינם מוכרים למרות שהם קיימים לפני קום המדינה, ובמקרים אחדים בגלל טעויות תכנון של מנהל התכנון שלא העניק לגי...

נולדתי בשלהי 1963 להורים חברי קיבוץ. אבא שהגיע 15 שנה קודם כפליט-יתום מהשואה וזכה לפתוח בחיים חדשים בעין השופט ואמא בת קיבוץ מרחביה. הורים שמוצניקים. ישראליים. ציוניים. מושרשים עמוק באתוס הציוני של מלחמה ושלום. ישראל הנאבקת על קיומה , שואפת לשלום ונאלצת להתגונן במלחמה. שני דברים זכורים לי היטב מילדותי בהקשר זה: הראשון היה העובדה שהוריי לא הסכימו שיהיו לי צעצועים של כלי נשק – לא רובים ולא אקדחים, לא חיילים ולא טנקים – כאלה היו אצל ילדים אחרים אבל אצלנו בבית חשבו שיש משחקים מתאימים יותר. השני היה מה שבטח שמעו הרבה ילדים נוספים בני דורי ועדיין אני יכול לשמוע את ההד של מילותיו של אבי אז בילדותי "כשתגדל יהיה כאן שלום, אתה כבר לא תצטרך להיות חיל ולצאת למלחמה". כשהייתי בן 3 ושמונה חודשים נשמעה הסירנה בקיבוץ והואצנו למקלטים. מלחמת ששת הימים . זהו כנראה זיכרון הילדות הראשון שמוטבע בי. כשהגיע זמני להתגייס השנה הייתה 1982 . ישראל שלי כבר הייתה עמוק בלבנון. התגייסתי לסיירת צנחנים והשתחררתי מסיירת המילואים של אחת מחטיבות הצנחנים 23 שנים מאוחר יותר. הרבה שנים של סדיר ומילואים. הרבה צבא...

פיל עצום מסתובב לו בסלון שלנו ואנחנו מצליחים להתעלם מקיומו ומהשפעותיו. הפיל מסתובב ומקיז את דמנו, רומס את ערכינו, משפיל את כבודנו, מזהם את האוויר בסלון, עברה רק חצי שנה מאז שהפיל המשתולל הזה הותיר אצלנו בסלון 72 חללים משלנו ו2203 חללים מהצד השני – ועדיין הוא מצליח להיות שקוף לנו. מבחינתנו הוא לא קיים. לא משפיע. הפיל מצליף בזנבו בעינינו. ואנחנו ? משפשפים את עינינו בתימהון ומצליחים לראות רק בקבוקים של שרה, גלידת פיסטוק, מעדן מילקי יקר, טיסות מוזלות, חלום רחוק לבית. בחוץ מתקהלים השכנים וצועקים לעומתנו – תיזהרו מהפיל, הוא מסוכן גם לנו, בואו נוציא אותו ביחד מהסלון ונרחיק אותו מאזורנו... והנה מצטרפת גם המשפחה בשיחת טלפון טרנסאטלנטית. הם דואגים לנו, הם דואגים לעצמם, הם דואגים לבית שאותו הם רואים כמשותף ומתחננים שנפתח את עינינו , נבחין בפיל ונחליט ביחד למקד מאמץ להרחיק אותו, ולתמיד. ואנחנו ? הא, כן, מישהו ראה כאן פיל ? משהו כאן מסריח זה ברור, היי חוש הריח עוד עובד, אבל מה קשור לפיל ? ובכול מקרה אין מה לעשות , וחוץ מזה מה שהיה הוא שיהיה, וממילא כולם שקרנים ושיקפצו לנו השכנים ובני המ...

אזהרה: אני מעלה כאן פוסט ארוך ומאוד כאוב. זהו פוסט שנכתב ללב של כולנו. בעיניי רבים אני מתויג כ " שמאלני ". פוסט זה פונה לכולכם – שמאלנים וימנים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים. זהו פוסט שפונה אל בני אדם שנדרשים לתקן עוולה שליבי אינו מסוגל לקבל . תסתכלו על התמונה הזאת שאותה צילמתי לפני מספר שעות ברהט. תסתכלו על פניו המסויטות ועיניו המיוסרות של חאלד אל ג'עאר. תסתכלו על ידו השבורה והמרוסקת. אינכם רואים אבל תאמינו לעדותי על עיניי שראו את הסימנים שהותיר בו ה " שוקר החשמלי " שהופעל עליו קצת מעל בית החזה וה " מכות היבשות " שמעטרות את גופו. עכשיו תרימו קצת את המבט ותראו את תווי פניו העדינים והחיוך של בנו סמי. את התמונה צילמתי בתום ביקור הניחומים שעשיתי ולאחר שליבי נגע בליבו וביקשתי לשמש שופר לצעקתו . אבל לפני הסיפור על הזוועה שפקדה אותו אני רוצה להכיר לכם עוד קצת את חאלד אל ג'אער, שעליו למדתי לראשונה רק היום: חאלד הוא ישראלי בדואי שמאמין בארץ הזאת וביכולתה לשלב בין היותה הבית של העם היהודי להיותה מדינה דמוקרטית לכול אזרחיה, בישראל כמדינה ששואפת לשל...

לפני 20 שנה היה נדמה שישראל בונה את עתידה על-פי חזון השמאל. תחת מנהיגותו של יצחק רבין נבנו שלושת הבסיסים לעתיד:  שלום  עם המדינות השכנות והפלסטינאים,  שותפות ושוויון  עם אזרחי ישראל הערבים,  צדק חברתי  המכוון להקטנת פערים והגדלת אחריות המדינה לרווחתם של כול תושביה. בימים האלה חלוקת הגושים בכנסת הייתה ברורה: גוש שמאל-ערבים: מפלגת העבודה, מרצ, חד"ש, מד"ע. סה"כ: 61 מנדטים . גוש הימין: הליכוד, צומת, המפד"ל, מולדת. סה"כ: 49 מנדטים. גוש החרדים: ש"ס, יהדות התורה. סה"כ: 10 מנדטים . רבין הוביל את הסכמי השלום ושינוי במדיניות הכלכלית חברתית באמצעות שותפות שבראשה עמדה מפלגת העבודה ועמה מרצ ,  ש"ס, חד"ש ומד"ע (השתיים האחרונות בתמיכה בממשלה מבחוץ). היו אלו השנים היחידות מאז קום המדינה בהן הייתה תחושה אמיתית בחברה הערבית של שותפות במדינה. עד היום ניתן לשמוע מנהיגים רבים בחברה הערבית הרואים בתקופת ממשלתו של רבין את המודל הרצוי לבסיס לחיים משותפים בישראל. 20 שנה עברו וישראל אימצה בפועל חזון הפוך בהובלת הימין הישראלי. חזון של מדינה שאינה פועלת ...