לפני 20 שנה היה נדמה שישראל בונה את עתידה על-פי חזון השמאל. תחת מנהיגותו של יצחק רבין נבנו שלושת הבסיסים לעתיד: שלום עם המדינות השכנות והפלסטינאים, שותפות ושוויון עם אזרחי ישראל הערבים, צדק חברתי המכוון להקטנת פערים והגדלת אחריות המדינה לרווחתם של כול תושביה. בימים האלה חלוקת הגושים בכנסת הייתה ברורה: גוש שמאל-ערבים: מפלגת העבודה, מרצ, חד"ש, מד"ע. סה"כ: 61 מנדטים . גוש הימין: הליכוד, צומת, המפד"ל, מולדת. סה"כ: 49 מנדטים. גוש החרדים: ש"ס, יהדות התורה. סה"כ: 10 מנדטים . רבין הוביל את הסכמי השלום ושינוי במדיניות הכלכלית חברתית באמצעות שותפות שבראשה עמדה מפלגת העבודה ועמה מרצ , ש"ס, חד"ש ומד"ע (השתיים האחרונות בתמיכה בממשלה מבחוץ). היו אלו השנים היחידות מאז קום המדינה בהן הייתה תחושה אמיתית בחברה הערבית של שותפות במדינה.
עד היום ניתן לשמוע מנהיגים רבים בחברה הערבית הרואים בתקופת ממשלתו של רבין את המודל הרצוי לבסיס לחיים משותפים בישראל. 20 שנה עברו וישראל אימצה בפועל חזון הפוך בהובלת הימין הישראלי. חזון של מדינה שאינה פועלת לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי מתוך תפיסה שהוא לא פתיר ולכן ניתן ל"נהלו" באמצעות מלחמות "קטנות" מדי כמה שנים, מדינה שבה יש את הפערים הכלכליים הגדולים ביותר מבין מדינות המערב המפותחות, ומדינה שבמקום החזון של שותפות ושוויון בין כול אזרחיה ללא הבדל מין גזע דת ולאום פועלת באמצעות חקיקה להדיר ולהפלות את אזרחיה הערבים.
20 שנה שבהן התהפכה המדינה שלנו. וההשלכות ?
בתוך ישראל – פחד, שנאה, גזענות, ייאוש, אדישות, קיטוב, העדר ביטחון ותקווה לעתיד טוב יותר. יחסינו עם העולם - גינויים, חרמות, חוסר רצון לשיתופי פעולה. העולם מתייצב לצד הפלסטינאים ומתחיל לגבות מאיתנו את מחיר החזון החדש של ישראל. לכך גם יש השלכות קשות על יהדות התפוצות והחיבור שלהם לישראל.
באופן פרדוקסאלי, דווקא הימין הלאומני שמתגדר בציוניותו מוביל חזון אנטי ציוני שבפועל ממוטט את הישגיה של התנועה הציונית, ואילו רבין שהוביל את חזון השלום, הצדק, השוויון והשותפות הצליח לבסס את חזון הציונות המקורי דווקא בזכות שינוי מציאות החיים עם הערבים שבתוכנו ומסביבנו.
בימיו של רבין , מתוך התבוסה שנחל, התחיל הימין המתנחל להתארגן להצבת החלופה. אנשיו הצליחו במשך השנים להשתלט על "הליכוד" השתלטות שהגיעה לשיא בהובלת "חוק הלאום" האנטי דמוקרטי. גופיו מובילים את האג'נדות של רוב המפלגות מימין למרכז והשתלטו באופן מוחלט על השיח והייצוגיות של הציונות הדתית. הם נמצאים בכול מוקדי הכוח של השרות הציבורי והממסד הביטחוני. בזכות הם נמצאים שם. אף אחד לא עשה להם טובה. הם השכילו לעשות את מה שהשמאל הרדום והמפולג לא השכיל לעשות: הם בנו תכנית פעולה, התאגדו, התארגנו, התאזרו בהרבה סבלנות ותבונה וזכו לשנות את מסלול הנסיעה של "רכבת ישראל".
מול תכנית הפעולה הכוללת הזאת זיגזג השמאל למרכז, הזדנב לתוך ממשלות הליכוד (בתואנה שהוא "מציל את המדינה מתוך הממשלה" ) ושירת היטב את ההתרחקות מהחזון המכונן של המדינה. מפלגות "מרכז" קמו ונפלו, מפלגת העבודה עברה מהשמאל אל המרכז, והרכבת של מדינת ישראל המשיכה לשעוט לעבר תהום אובדן צביונה הדמוקרטי והבידוד הבינלאומי.
אבל היום יש סיכוי חדש. את הצעד הראשון עשו בוז'י וציפי שיצרו מענה לאחת הטענות השקריות ביותר שהיו כאן כאילו אין אלטרנטיבה לשלטון ביבי והמתנחלים. התארגנות מרכזית סביב מפלגת העבודה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק, להצלת ישראל ולביסוס החזון האלטרנטיבי של מדינה דמוקרטית, שוויונית, הפועלת מתוך אחריות כלפי כלל תושביה ועושה שלום עם שכניה.
לשם כך יש צורך במהלך משלים, ליצור שמאל אמיתי שיודע לחבר בין עשרים אחוז אזרחי ישראל הערבים ומדינת ישראל. שמאל שלא רק מדבר על שוויון ושותפות כי אם יוצר בעצמו את החיבורים הנדרשים לשם כך. דווקא היום , לאחר קיץ של מלחמה שמילאה את ארצנו בלהבות גבוהות של גזענות הממשיכות ללחך כל פינה טובה, נדרשת שותפות יהודית-ערבית אמיתית ואמיצה גם במערכת הפוליטית.
איך ייתכן שמרצ שהינה המצפן האמיתי של השמאל בחברה היהודית לא פועלת בכל כוחה לייצר שותפות פוליטית שכזאת ? איך ייתכן שכיום כאשר מדברים על התארגנות חדשה בחברה הערבית, בעקבות העלאת אחוז החסימה, חד"ש שמוגדרת כחזית יהודית-ערבית מחפשת לעצמה רק שותפויות בקרב המפלגות הערביות ?
לצערי התשובה היא שהשמאל היהודי והשמאל הערבי אינם אמיצים מספיק ואולי אינם "שמאל" מספיק. פעיליו מעדיפים לעסוק בנרטיבים וסיסמאות במקום לחבור יחד למען הצלת הדמוקרטיה והאינטרסים המשותפים. האם מישהו רואה הבדלים משמעותיים ביחס לנושאים של חברה-כלכלה ופתרון מדיני בין מרצ לחד"ש ? מדוע ניתן לשתף פעולה בכנסת באופן מלא אבל לא לשלב ידיים ?
השותפות הפוליטית בין אזרחי ישראל היהודים והערבים היא תנאי הכרחי להחזרת החזון אותו הוביל רבין. מאות אלפים מאזרחי ישראל יחזרו להצביע בבחירות אם ירגישו שהם שותפים במדינה הזאת. שותפים ומשפיעים על דרכה. דמוקרטיה בנויה על שוויון. השמאל בישראל בנוי על צדק חברתי , שלום ושוויון אזרחי. את זה ניתן לעשות רק ביחד. נותרו עוד חודשיים וחצי לבחירות ועדיין ניתן ליצור חזית יהודית-ערבית משותפת שמתייצבת משמאל למרכז ומהווה נדבך קריטי לשינוי השלטון ובניית אלטרנטיבה מתוך הממשלה. חזית שכזאת תשנה באופן דרמטי את אחוזי ההצבעה של רבים מאלה שלא רואים ערך ומשמעות להצבעתם ביום הבחירות. חזית שמרצ וחד"ש מהווים את בסיסה אבל רבים וטובים , מעבר לשתי המפלגות האלה, יצטרפו אליה.
האם יש מנהיגות למהלך שכזה?
יניב שגיא
מנהל גבעת חביבה
תגובות
הוסף רשומת תגובה