דילוג לתוכן הראשי

קריאת גבעת חביבה להזדהות עם החברה הערבית במאבקה כנגד הריסת בתים

השבוע ביום שלישי ה28/4 תתקיים שביתה כללית בחברה הערבית בישראל. היא הוכרזה כמחאה על שרשרת הריסות בתים שהיו בשבועות האחרונים בישובים הערביים. נהרסו בית בכפר כנא בגליל וחמישה בתים בדהמש שבין רמלה ולוד.
המדיניות של הריסת הבתים מבוססת אמנם על תואנות חוקיות, אך היא אינה אלא תוצאה של אפליה מתמשכת - בהקצאת קרקעות ציבוריות, בתכנון הישובים, ובמציאת פתרונות למצוקת הדיור. בכפר כנא, שבה נהרס בית משפחת ח'טיב, התגוררו כ-15 אלף תושבים כשנכנסה לתוקף תוכנית המתאר ב-1995.
כעת, עשרים שנה אחר כך, עדיין אין תוכנית מתאר חדשה, אך מספר התושבים עלה ל-25 אלף. הכפר דהמש, ש-16 מבתיו מיועדים להריסה, הוא כפר לא מוכר היושב על אדמות פרטיות של תושביו, המדינה איננה מקיימת דיאלוג עם התושבים , איננה מכירה בכפר ולכן גם מיועדים הבתים להריסה.
בעיית הבניה בחברה הערבית קיימת מזה שנים רבות. לרוב היא איננה מוסדרת בגלל העדר תכניות מתאר בחלק גדול מהיישובים הערבים במדינה, ובחלק אחר בגלל שקיימים יישובים שבכלל אינם מוכרים למרות שהם קיימים לפני קום המדינה, ובמקרים אחדים בגלל טעויות תכנון של מנהל התכנון שלא העניק לגיטימציה של יישובים ומבנים קיימים. מוסדות המדינה התעסקו בעיקר ברגולציה ולא בשיח עם התושבים.
האפליה בתחום של קרקעות ודיור קיימת מקום המדינה. מאז 1948 ועד היום שתי הקבוצות הלאומיות שחיות בישראל, האזרחים היהודים והערבים, גדלו בשיעורים דומים (פי 8-10). בתקופה זו המדינה הקימה כ-700 יישובים חדשים וערים חדשות ליהודים, ולא הקימה אף יישוב בעבור הערבים, פרט לעיירות לבדואים שפינתה בנגב.
אנחנו בגבעת חביבה קוראים לרשויות המדינה להשקיע בתוכניות מתאר עדכניות, שלוקחות בחשבון את הגידול הטבעי של האוכלוסייה הערבית, את הצרכים הגוברים כתוצאה ממודרניזציה ביישובים הערבים, את הצורך בהקמת אזורי תעסוקה ובילוי, ואת החיבור שלהם לתחבורה ציבורית. האם ניתן לקיים חברה משותפת כאשר20% מהאזרחים הערבים חיים ביישובים שיש להם סמכות תכנונית על 3% מקרקעות המדינה ? תחומי השיפוט הקטנים האלו אינם מאפשרים צמיחה טבעית. בניית חברה משותפת צריכה להיות מושתתת על ערכי שוויון וכבוד הדדי.
שזה צריך להשתקף לא רק בפעולות חינוך, ושותפות כלכלית, אלא גם בסולידריות חברתית ופיתוח חזון משותף. חזון משותף צריך להעניק לגיטימיות אזרחית מלאה לאזרחים הערבים בישראל, וזה צריך לכלול הכרה ביישובים הערבים הקיימים, הקמת יישובים חדשים לפתרון מצוקות דיור, מתן לגיטימציה לבנייה הקיימת שלרוב נעשתה בגלל חוסר תכנון מטעם רשויות המדינה, והכנת תכוניות מתאר להכיל את הצמיחה הטבעית של החברה הערבית במדינה. אנו רואים בממשלה אחראית לאפליה בתכנון ובקרקעות המביאה להריסות בתים. השלכת אנשים לרחוב לא תביא פתרונות, אלא רק תגביר את המצוקה.
על מנת להביא לבניה חוקית ומאושרת בישובים הערבים על הממשלה לאשר בהקדם תכניות מתאר ראויות לישובים הערבים, להקצות קרקעות מדינה לבניה באופן שוויוני ומותאם לצרכים של החברה הערבית, ולהימנע מהריסות בתים ומהשלכת בני אדם לרחוב. אנו קוראים לממשלה לעצור את הריסת הבתים ולהיכנס לדיאלוג רציני עם מנהיגות החברה הערבית לטובת מתן מענה כולל לבעיה קשה זו. אנו בגבעת חביבה, מכריזים על שביתת הזדהות של שעה ביום שלישי שבה נקיים אסיפת עובדים. אני קורא לכל הגופים שעובדים במשותף עם החברה הערבית לנקוט בצעד הזדהות, ולהכריז על שביתה של שעה ביום שלישי, כולל רשויות מקומיות יהודיות שכנות ליישובים ערבים, עסקים שבהם עובדים ערבים, וגופים של החברה האזרחית שמקדמים שוויון, דו-קיום וחברה משותפת.
יניב שגיא,
מנכ"ל גבעת חביבה

הריסות בתים בכפר דהמש, 15.4.15


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...