אזהרה: אני מעלה כאן פוסט ארוך ומאוד כאוב.
זהו פוסט שנכתב ללב של כולנו. בעיניי רבים אני מתויג כ"שמאלני". פוסט זה פונה לכולכם – שמאלנים וימנים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים. זהו פוסט שפונה אל בני אדם שנדרשים לתקן עוולה שליבי אינו מסוגל לקבל.
תסתכלו על התמונה הזאת שאותה צילמתי לפני מספר שעות ברהט. תסתכלו על פניו המסויטות ועיניו המיוסרות של חאלד אל ג'עאר. תסתכלו על ידו השבורה והמרוסקת. אינכם רואים אבל תאמינו לעדותי על עיניי שראו את הסימנים שהותיר בו ה"שוקר החשמלי" שהופעל עליו קצת מעל בית החזה וה"מכות היבשות" שמעטרות את גופו. עכשיו תרימו קצת את המבט ותראו את תווי פניו העדינים והחיוך של בנו סמי. את התמונה צילמתי בתום ביקור הניחומים שעשיתי ולאחר שליבי נגע בליבו וביקשתי לשמש שופר לצעקתו.
אבל לפני הסיפור על הזוועה שפקדה אותו אני רוצה להכיר לכם עוד קצת את חאלד אל ג'אער, שעליו למדתי לראשונה רק היום: חאלד הוא ישראלי בדואי שמאמין בארץ הזאת וביכולתה לשלב בין היותה הבית של העם היהודי להיותה מדינה דמוקרטית לכול אזרחיה, בישראל כמדינה ששואפת לשלום ואחווה בין ולמען כול תושביה. חאלד שירת שלוש שנים בצה"ל והמשיך לעשות מילואים שנים רבות. הוא אח שכול. חאלד הוא מדריך שעבד במרכז ג'ו אלון (מוזיאון הבדואים) ואחר כך הדריך עצמאית קבוצות של ישראלים ברהט להרצאה על ההיסטוריה והתרבות הבדואית. מספרים שהוא מרצה בחסד, רהוט ומצחיק. אבל היום לא פגשתי אדם מצחיק וחייכן, היום פגשתי אדם שבור ומרוסק פיזית, ובעיקר נפשית. לא פגשתי היום אזרח שותף פעיל במדינה המשותפת שלנו, היום פגשתי אזרח סוג ב' שכוחותיה של המדינה נהגו בו כחיה חסרת זכויות שניתן לשלול ממנה את החיים ואת משמעותם.
זהו הסיפור ששמעתי מחאלד:
ביום רביעי ה14/1/2014 נורה למוות על ידי משטרת ישראל סמי אל ג'עאר מרהט. רק בן 20 היה. סמי נורה בעקבות התפרעות שהתפתחה 25 מטר מביתו. סמי נורה כשהוא עומד בחצר ביתו, והוא איננו חמוש. באותו ערב סמי חזר מוקדם מהעבודה בסביבות 19.30 לאחר זמן מה חאלד שמע צרחות חזקות ליד ביתו באזור בית הספר שנמצא מעבר לכביש. הוא רץ לשם יחף ונתקל בשוטרים שאזקו את בנו שהגיע לזירת האירוע גם כן. חאלד ביקש שלא להפעיל אלימות ובנסיון להגן על עצמו הוא דחף שוטר. השוטר נפל קמעה ומיד התרומם והצמיד את אקדחו לרקה של חאלד והתריע בו שיעוף במהרה מהמקום לפני ש...חאלד הסתלק בחזרה הבית בדאגה לבנו ושמח לראותו חוזר ומשוחרר מאזיקים כעבור זמן. ואז החלו דקות ארוכות של ירי . חאלד ובנו סמי התרחקו לתוך חצר ביתם ופתאום אומר הבן לאב: אבא הם הרגו אותי, נפגעתי. חאלד הרים את חולצתו של סמי וגילה את המקום בבטן שאליו חדר הקליע. תוך שתי דקות סמי קרס ואיבד את הכרתו. חאלד וחבר נוסף לקחו את סמי ודהרו , תוך עקיפת מחסומים אל מד"א רהט. כשסמי בנו בידיו נושם את נשימותיו האחרונות, וחאלד בכאבו דוחף את השוטרים המנסים לעוצרו, מתנפלים עליו שבעה שוטרים ומכים אותו מכות רצח. חאלד מספר איך הכניסו לו מכות עם האקדח בראש, איך בעטו בו, המשיכו להכותו בכל הכוח גם כשקרס ושכב על הרצפה, דרכו על ראשו גם כשבכה והתחנן.שברו את ידו וקיללו אותו "יא חתיכת חמאס." חאלד נעצר, נאזק בידיו וברגליו וכך הובל לבית החולים ברזילי באשקלון, משם הוא משוחרר לביתו.
זהו סיפור של אזרח ישראלי. לכאורה כמוני כמוכם, שותף מלא בחובות שאמור להיות שותף מלא בזכויות. אבל למעשה אדם שבין לילה איבד את כול עולמו, זהותו והיקר לו מכול. ולמה ?
כי הוא לא באמת אזרח שווה: כי ברהט מותר לעצור חשודים באש חיה בתוך שכונת מגורים כי "הם" ערבים. בדואים.אויבים.חמאסניקים."מכת מדינה".
דווקא הפעם, יד הגורל המטאטאת, הובילה את כדורי המוות של המשטרה אל "אחד משלנו" אל "בדואי טוב" . אדם ששירת את המדינה וזו תודתה.ואולי דווקא בגלל שחאלד עשה כל חייו את הניסיון להיות ישראלי אולי נצליח להתעורר ולהתפקח ולראות עד כמה התרחקנו מהישראליות שאמורה להיות כאן. אני כועס, נבוך. מתבייש מאוד, ובעיקר ליבי התמלא בעצב העמוק של ליבו של חאלד.
אני מבקש מעשה ותיקון. אני מבקש כל מי שקורא פוסט זה לעשות מעשה קטן שיוביל לשינוי. להעביר הלאה, להגיע אל קובעי המדיניות, לפרסם בתקשורת, לבקר ולחזק את ידו של חאלד, להוביל למיצוי חקירת האירוע וענישה למי שיימצא אשם (אגב מישהו עוד זוכר או יודע מה עלה בחקירת השוטרים שירו והרגו את הצעיר בכפר כנא ?). לשנות חקיקה. לתמוך בחאלד ובמשפחתו.
תמונתו של סמי, הצעיר בן ה-20 מלווה אותי ביחד עם עיניו הבוכיות של חאלד. יש רגעים שהם מעבר למחלוקת פוליטית או חישובי דרכי פעולה. רגעים שבהן חמלה אנושית מבטאת את מהותנו כבני אנוש. חאלד צריך איתו בני אדם וחווה שעושים תיקון.
יניב שגיא
זהו פוסט שנכתב ללב של כולנו. בעיניי רבים אני מתויג כ"שמאלני". פוסט זה פונה לכולכם – שמאלנים וימנים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים. זהו פוסט שפונה אל בני אדם שנדרשים לתקן עוולה שליבי אינו מסוגל לקבל.
תסתכלו על התמונה הזאת שאותה צילמתי לפני מספר שעות ברהט. תסתכלו על פניו המסויטות ועיניו המיוסרות של חאלד אל ג'עאר. תסתכלו על ידו השבורה והמרוסקת. אינכם רואים אבל תאמינו לעדותי על עיניי שראו את הסימנים שהותיר בו ה"שוקר החשמלי" שהופעל עליו קצת מעל בית החזה וה"מכות היבשות" שמעטרות את גופו. עכשיו תרימו קצת את המבט ותראו את תווי פניו העדינים והחיוך של בנו סמי. את התמונה צילמתי בתום ביקור הניחומים שעשיתי ולאחר שליבי נגע בליבו וביקשתי לשמש שופר לצעקתו.
אבל לפני הסיפור על הזוועה שפקדה אותו אני רוצה להכיר לכם עוד קצת את חאלד אל ג'אער, שעליו למדתי לראשונה רק היום: חאלד הוא ישראלי בדואי שמאמין בארץ הזאת וביכולתה לשלב בין היותה הבית של העם היהודי להיותה מדינה דמוקרטית לכול אזרחיה, בישראל כמדינה ששואפת לשלום ואחווה בין ולמען כול תושביה. חאלד שירת שלוש שנים בצה"ל והמשיך לעשות מילואים שנים רבות. הוא אח שכול. חאלד הוא מדריך שעבד במרכז ג'ו אלון (מוזיאון הבדואים) ואחר כך הדריך עצמאית קבוצות של ישראלים ברהט להרצאה על ההיסטוריה והתרבות הבדואית. מספרים שהוא מרצה בחסד, רהוט ומצחיק. אבל היום לא פגשתי אדם מצחיק וחייכן, היום פגשתי אדם שבור ומרוסק פיזית, ובעיקר נפשית. לא פגשתי היום אזרח שותף פעיל במדינה המשותפת שלנו, היום פגשתי אזרח סוג ב' שכוחותיה של המדינה נהגו בו כחיה חסרת זכויות שניתן לשלול ממנה את החיים ואת משמעותם.
זהו הסיפור ששמעתי מחאלד:
ביום רביעי ה14/1/2014 נורה למוות על ידי משטרת ישראל סמי אל ג'עאר מרהט. רק בן 20 היה. סמי נורה בעקבות התפרעות שהתפתחה 25 מטר מביתו. סמי נורה כשהוא עומד בחצר ביתו, והוא איננו חמוש. באותו ערב סמי חזר מוקדם מהעבודה בסביבות 19.30 לאחר זמן מה חאלד שמע צרחות חזקות ליד ביתו באזור בית הספר שנמצא מעבר לכביש. הוא רץ לשם יחף ונתקל בשוטרים שאזקו את בנו שהגיע לזירת האירוע גם כן. חאלד ביקש שלא להפעיל אלימות ובנסיון להגן על עצמו הוא דחף שוטר. השוטר נפל קמעה ומיד התרומם והצמיד את אקדחו לרקה של חאלד והתריע בו שיעוף במהרה מהמקום לפני ש...חאלד הסתלק בחזרה הבית בדאגה לבנו ושמח לראותו חוזר ומשוחרר מאזיקים כעבור זמן. ואז החלו דקות ארוכות של ירי . חאלד ובנו סמי התרחקו לתוך חצר ביתם ופתאום אומר הבן לאב: אבא הם הרגו אותי, נפגעתי. חאלד הרים את חולצתו של סמי וגילה את המקום בבטן שאליו חדר הקליע. תוך שתי דקות סמי קרס ואיבד את הכרתו. חאלד וחבר נוסף לקחו את סמי ודהרו , תוך עקיפת מחסומים אל מד"א רהט. כשסמי בנו בידיו נושם את נשימותיו האחרונות, וחאלד בכאבו דוחף את השוטרים המנסים לעוצרו, מתנפלים עליו שבעה שוטרים ומכים אותו מכות רצח. חאלד מספר איך הכניסו לו מכות עם האקדח בראש, איך בעטו בו, המשיכו להכותו בכל הכוח גם כשקרס ושכב על הרצפה, דרכו על ראשו גם כשבכה והתחנן.שברו את ידו וקיללו אותו "יא חתיכת חמאס." חאלד נעצר, נאזק בידיו וברגליו וכך הובל לבית החולים ברזילי באשקלון, משם הוא משוחרר לביתו.
זהו סיפור של אזרח ישראלי. לכאורה כמוני כמוכם, שותף מלא בחובות שאמור להיות שותף מלא בזכויות. אבל למעשה אדם שבין לילה איבד את כול עולמו, זהותו והיקר לו מכול. ולמה ?
כי הוא לא באמת אזרח שווה: כי ברהט מותר לעצור חשודים באש חיה בתוך שכונת מגורים כי "הם" ערבים. בדואים.אויבים.חמאסניקים."מכת מדינה".
דווקא הפעם, יד הגורל המטאטאת, הובילה את כדורי המוות של המשטרה אל "אחד משלנו" אל "בדואי טוב" . אדם ששירת את המדינה וזו תודתה.ואולי דווקא בגלל שחאלד עשה כל חייו את הניסיון להיות ישראלי אולי נצליח להתעורר ולהתפקח ולראות עד כמה התרחקנו מהישראליות שאמורה להיות כאן. אני כועס, נבוך. מתבייש מאוד, ובעיקר ליבי התמלא בעצב העמוק של ליבו של חאלד.
אני מבקש מעשה ותיקון. אני מבקש כל מי שקורא פוסט זה לעשות מעשה קטן שיוביל לשינוי. להעביר הלאה, להגיע אל קובעי המדיניות, לפרסם בתקשורת, לבקר ולחזק את ידו של חאלד, להוביל למיצוי חקירת האירוע וענישה למי שיימצא אשם (אגב מישהו עוד זוכר או יודע מה עלה בחקירת השוטרים שירו והרגו את הצעיר בכפר כנא ?). לשנות חקיקה. לתמוך בחאלד ובמשפחתו.
תמונתו של סמי, הצעיר בן ה-20 מלווה אותי ביחד עם עיניו הבוכיות של חאלד. יש רגעים שהם מעבר למחלוקת פוליטית או חישובי דרכי פעולה. רגעים שבהן חמלה אנושית מבטאת את מהותנו כבני אנוש. חאלד צריך איתו בני אדם וחווה שעושים תיקון.
יניב שגיא
תגובות
הוסף רשומת תגובה