קול גבעת חביבה

המדינה מבקשת לפנות את תושבי הכפר עתיר/ אום אל חיראן, כ- 1,000 תושבים, על מנת להרוס את היישוב ולהקים במקומו יישוב בשם חירן וכן להרחיב את יער יתיר.  תושבי עתיר/ אום אל חיראן יושבו שם ב-1956 על ידי המדינה וזו אף סייעה לתושבי היישוב לבנות מחדש את בתיהם לאחר שנהרסו בשיטפון ב-1997, כך שלא ניתן לטעון שההתיישבות לא הייתה מוכרת למדינה. יתרה מכך: חוקרת מטעם ועדת המשנה לתכנונים עקרוניים (וועדה מיוחדת לתכנון ובנייה) המליצה למדינה ב-2010 להכיר ביישוב עתיר/אום-אל-חירן. אלא שההמלצה נדחתה בשל התערבותו האישית של ראש הממשלה נתניהו, בשל ההחלטה להקים את חירן היהודית. בית המשפט העליון הכיר בכך שתושבי עתיר / אום אל חיראן אינם פולשים על קרקע המדינה, אלא "ברי רשות" בשטח; אך קיבל את הטענה לפיה המדינה יכולה להחליט מה לעשות בקרקע השייכת לה ובכלל זה לפנות ממנה את תושבי עתיר/אום אל חיראן.  בנקודה הזו בדיוק טמון הנזק העצום שהמקרה של עתיר/אום אל חיראן מסב ליחסי המדינה והמיעוט הערבי. המקרה של עתיר/ אום אל חיראן בולט כמקרה מובהק במיוחד של העדפת אזרחים יהודים על פני אזרחים ערבים מצד המדינה. המד...

יחד עם כל אוהבי הארץ הזאת, מחנה השלום ובית גבעת חביבה אני מרכין את ראשי עם לכתו של יוסי שריד, מי שהיה לי חבר לדרך ושותף למאבק על נפשה ודמותה של מדינת ישראל. הכרתי את יוסי כשהיה שר החינוך ואף פעם לא שכחתי את תשומת הלב והעידוד שהעניק לי בתפקידיי כיו"ר מועצת תנועות הנוער ומזכ"ל השומר הצעיר. יוסי היה הקול הצלול של השמאל ומחנה השלום, קול חריף וחד כתער שלא היה מוכן לשתוק על שום עוול בארץ האחת שהכיר ואהב, נאמן לאמונתו "כי את אשר יאהב – יוכיח". יוסי היה פוליטיקאי אך בראש וראשונה איש חינוך שהאמין בחינוך כמפתח לעיצוב דמותה של החברה הישראלית. לשם כיוון את פעולתו וכתיבתו ומכאן גם התמיכה וההכרה שהעניק לעשייה של גבעת חביבה בתפקידיו השונים בזירה הפוליטית ובמרחב הציבורי. אנו בגבעת חביבה נזכור את חזונו ונמשיך לפעול לאורו למען חברה שוויונית המשותפת לכל חבריה ומגזריה, שוחרת שלום וצדק, דמוקרטית ונקיית מחשבה וכפיים. הלך מאיתנו בטרם עת מפלס נתיבות שאף פעם לא עייף מלחתור לתיקון עולם ואדם – ממעשיו ודרכו נשאב תנחומים. יניב שגיא, מנכ"ל גבעת חביבה

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

בשני הצדדים צריכים להכיר בכך שלא פותרים עוול ביצירת עוול חדש. להכיר בכך שמדי יום אנחנו עושים עוול נורא אחד לשני, ושלא ניתן לחיות כאן מבלי שיהיו לשני העמים חופש וחירות, שוויון וביטחון. כשנבין זאת, נתחיל את הדרך לשינוי  דמיינו לרגע שאתם פלסטינים שחיים בגדה המערבית. זה קשה, אבל אפשרי. אתם חיים כמעט 50 שנה תחת כיבוש. רובכם, למעשה, לא מכירים מציאות אחרת. ניסיתם כבר הכול על מנת לזכות בחופש: שיתפתם פעולה עם ישראל, הובלתם התנגדות אלימה של טרור קטלני, קיבלתם את התפיסה של  אבו מאזן  של מאבק דיפלומטי לא אלים - שום דבר לא שינה את המציאות. ההפך. ישראל הלכה והתנחלה, כבר 450 אלף  מתנחלים  חיים סביבכם ומראים לכם מדי יום, ובאלימות, מי הריבון בארץ שלכם. עכשיו תדמיינו שאתם יהודים מתיישבים ב יהודה ושומרון . זה קשה, אבל אפשרי. מזה 40 שנה אתם מובילים את מפעל ההתיישבות הציונית היחידי שמתפתח בישראל. אנשי אידיאולוגיה, שמקריבים מעצמם למען כלל ישראל, ממש כמו שפעם היו הקיבוצים לפני שהתעייפו מלהיות כאלה. שנים אתם סופגים טרור מהפלסטינים, שהורגים ופוגעים בכם. שנים שממשלת ישראל מבלבלת את...

חזרתי מביקור הזדהות ותנחומים בכפר דומא במסגרת משלחת של מרצ. בתמונה כאן איתנו זה אכרם רג'וב מושל שכם שהכפר דומא נמצא בתחום שיפוטו המוניציפלי. הפגישה איתו התקיימה בכניסה לכפר מיד לאחר צאת ראש הממשלה הפלסטיני חמדאללה בתום ההלוויה של התינוק עלי דאבוושה. ביום הנוראי הזה המושל של שכם גינה את הטרור בשני הצדדים, דיבר על הציפיות שלו מהעם היהודי, הזכיר את העובדה שהנאצים שרפו את היהודים ועכשיו יהודים באו לכפר לשרוף פלסטינים. מתוך הכאב הוא דיבר על האמונה שניתן שיהיה אחרת.  אני אמרתי במפג ש שהגעתי לשם כיהודי וכישראלי. שאני מרגיש שאני מייצג את העם היהודי ואזרחי ישראל באופן הרבה יותר אמיתי ומשמעותי מהרוצחים הטרוריסטים שיצאו מקרבנו.מעשיהם הם אנטי יהודיים ואנטי ישראליים. דיברתי על הבושה והחרפה שאני חש ועל הזעזוע. ביקשתי אותו להעביר את המסר של השותפות וההזדהות למשפחה שיידעו שביום האסון המזוויע יש יהודים אחרים שהגיעו להשתתף, לנחם לחזק. יהודים שמתביישים במה שני עמם עושים ובממשלה שלא מונעת. הגעתי גם כנציג של גבעת חביבה והבטחתי שנמשיך תמיד לפעול לבנות את השותפות בינינו ולא נוותר.

The Honorable Minister for Gender and Minority Equality, and the Advancement of Youth and Senior Citizens, Ms. Gila Gamliel; the Honorable German Ambassador to Israel, Mr. Andreas Michaelis; Mr. Ayman Odeh, Chair of the Joint List of Arab Parties; Ms. Ms. Zehava Galon, Chair of Meretz party; Prof. Eileen F. Babbitt and dear members of the Ridgefield Group; Ms. Judith Stelmach, representative of Friedrich-Ebert-Stiftung Israel; mayors, representatives of government agencies, directors and activists in civil society associations, members of the business sector, friends and partners ; distinguished guests: Welcome to the Third Givat Haviva Conference on Building a Shared Society in Israel. Givat Haviva was founded 66 years ago. The first center for the partnership of Jews and Arabs was established here more than half a century ago. It was founded by pioneers and groundbreakers. Many of our graduates are out in the field, leading organizations, heading municipalities, working as ...

השבוע ביום שלישי ה28/4 תתקיים שביתה כללית בחברה הערבית בישראל. היא הוכרזה כמחאה על שרשרת הריסות בתים שהיו בשבועות האחרונים בישובים הערביים. נהרסו בית בכפר כנא בגליל וחמישה בתים בדהמש שבין רמלה ולוד. המדיניות של הריסת הבתים מבוססת אמנם על תואנות חוקיות, אך היא אינה אלא תוצאה של אפליה מתמשכת - בהקצאת קרקעות ציבוריות, בתכנון הישובים, ובמציאת פתרונות למצוקת הדיור. בכפר כנא, שבה נהרס בית משפחת ח'טיב, התגוררו כ-15 אלף תושבים כשנכנסה לתוקף תוכנית המתאר ב-1995. כעת, עשרים שנה אחר כך, עדיין אין תוכנית מתאר חדשה, אך מספר התושבים עלה ל-25 אלף. הכפר דהמש, ש-16 מבתיו מיועדים להריסה, הוא כפר לא מוכר היושב על אדמות פרטיות של תושביו, המדינה איננה מקיימת דיאלוג עם התושבים , איננה מכירה בכפר ולכן גם מיועדים הבתים להריסה. בעיית הבניה בחברה הערבית קיימת מזה שנים רבות. לרוב היא איננה מוסדרת בגלל העדר תכניות מתאר בחלק גדול מהיישובים הערבים במדינה, ובחלק אחר בגלל שקיימים יישובים שבכלל אינם מוכרים למרות שהם קיימים לפני קום המדינה, ובמקרים אחדים בגלל טעויות תכנון של מנהל התכנון שלא העניק לגי...