גילוי דעת נגד פנוי תושבי הכפר עתיר/ אום אל חיראן

המדינה מבקשת לפנות את תושבי הכפר עתיר/ אום אל חיראן, כ- 1,000 תושבים, על מנת להרוס את היישוב ולהקים במקומו יישוב בשם חירן וכן להרחיב את יער יתיר. 

תושבי עתיר/ אום אל חיראן יושבו שם ב-1956 על ידי המדינה וזו אף סייעה לתושבי היישוב לבנות מחדש את בתיהם לאחר שנהרסו בשיטפון ב-1997, כך שלא ניתן לטעון שההתיישבות לא הייתה מוכרת למדינה. יתרה מכך: חוקרת מטעם ועדת המשנה לתכנונים עקרוניים (וועדה מיוחדת לתכנון ובנייה) המליצה למדינה ב-2010 להכיר ביישוב עתיר/אום-אל-חירן. אלא שההמלצה נדחתה בשל התערבותו האישית של ראש הממשלה נתניהו, בשל ההחלטה להקים את חירן היהודית. בית המשפט העליון הכיר בכך שתושבי עתיר / אום אל חיראן אינם פולשים על קרקע המדינה, אלא "ברי רשות" בשטח; אך קיבל את הטענה לפיה המדינה יכולה להחליט מה לעשות בקרקע השייכת לה ובכלל זה לפנות ממנה את תושבי עתיר/אום אל חיראן. 

בנקודה הזו בדיוק טמון הנזק העצום שהמקרה של עתיר/אום אל חיראן מסב ליחסי המדינה והמיעוט הערבי.

המקרה של עתיר/ אום אל חיראן בולט כמקרה מובהק במיוחד של העדפת אזרחים יהודים על פני אזרחים ערבים מצד המדינה. המדינה אומרת בכך לאזרחיה הערבים – אני מעוניינת לפנות אתכם מהמקום בו יישבתי אתכם, לא עבור צורך ציבורי כלשהו כמו סלילת כביש או הקמת מסילת רכבת, אלא בשביל ליישב באותו השטח ממש אזרחים בעלי זהות אתנית אחרת, יהודים. זאת בזמן שהחלופה שמציעה המדינה לתושבים – לעבור לחורה – אינה ישימה גם על פי עמדת עיריית חורה עצמה; והפתרונות שמציעים התושבים כלל לא נשקלו.

החלופות שמציעים התושבים כוללות את הקמת היישוב חירן בסמוך ליישובם אך לא במקומו; תכנון יישוב מעורב ליהודים וערבים; או העברתם לאדמות המקוריות מהם גורשו ב-1948 שנמצאות כיום בשטח קיבוץ שובל (ואשר בתמורה לוויתור על תביעות הבעלות לגביהן קיבלו היתר מהמדינה להתיישב בשטח ממנו רוצים לפנותם כעת). 

אך המדינה דבקה בתכניתה להעבירם לשתי שכונות חדשות בחורה, על אף העובדה שבאחת השכונות רוב המגרשים שווקו זה מכבר לתושבי חורה והשנייה אינה מפותחת בשלב זה; וממילא מועצת חורה רואה בה עתודת מגורים לזוגות צעירים ביישוב.

החלטת בית המשפט לפיה המדינה רשאית להחליט מה לעשות באדמות מדינה אינה יכולה להוות הצדקה למדיניות הממשלה כלפי הבדואים. המדינה היא גם מדינתם של כלל אזרחיה, ואדמות מדינה מיועדות לאזרחי המדינה כולל הערבים, ובתוכם תושבי עתיר/אום-אל-חירן. 

כיצד ניתן להצדיק מבחינה מוסרית הריסת יישוב שהוקם ברשות על אדמת מדינה לטובת הקמת יישוב יהודי במקומו, רק על רקע שיקול אתני??. 

שאלות אלה עומדות כעת לפתחה של הממשלה ולפתחו של כלל הציבור היהודי, והן הרות גורל לעתיד היחסים בין המדינה ואזרחיה הערבים.