מקור: סיון קלינגבייל || הארץ | בלוגים | עוד 365 ימים
תמונות: יובל דביר
בן 42, נשוי ואב לשלוש, גר בקיבוץ מענית, מנהל ביה"ס התיכון הבינלאומי למנהיגות בגבעת חביבה, אוהב לשחק "חי, צומח, דומם", ההיערכות לשנת הלימודים הבאה מורכבת - כישלון ויסגרו אותנו.
"נעים מאוד! אני יובל דביר, בן 42, נשוי לרותי ואבא של עדי, שירה ודנה (14, 12 ו-7). אני המנהל המייסד של בית הספר התיכון הבינלאומי למנהיגות בגבעת חביבה ודוקטורנט בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת לונדון. אנחנו גרים בקיבוץ מענית, סמוך לפרדס חנה-כרכור. הגענו אל המקום המקסים הזה אחרי 16 שנה בגבעתיים".
"ניהול של בית ספר בינלאומי פנימייתי בתקופת קורונה היא משימה מאתגרת ומרתקת. יש לנו קהילה בינלאומית של תלמידים ומחנכים שמגיעים מיותר מ-20 מדינות. שלל הסיטואציות החינוכיות והארגוניות שיצרה הקורונה הוא באמת מדהים, ואנחנו לומדים יחד כל יום כיצד לתרגם את הסוגיות לפרקטיקות. מצד אחד, הקורונה הבהירה לכולנו עד כמה אנחנו חולקים חוויות, ערכים ופחדים משותפים, וגם תרמה להעמקת השייכות של הפרט לקהילה (תלמידים, מורים, הורים). מצד שני, לכולם יש מטרות חינוכיות וקהילת בית הספר צריכה לדעת לענות עליהן, בין אם תלמיד נמצא בבידוד בנמל תעופה בהודו, בבית בארה״ב או בקמפוס שלנו".
היום של יובל דביר הוא היום ה-329 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"
06:05
קם לשגרת בוקר משימתית. בדקות הראשונות בודק הודעות ומסרונים למטרת מיפוי ראשוני והבנה של מה יידרש היום. מכין ואוכל ארוחת בוקר תוך כדי עיון בשישה-שבעה אתרי חדשות מקומיים ובינלאומיים, עושה מקלחת והלאה - אל המשימות הבאות.
06:45
מעיר את הבנות. כל אחת קמה בסגנון שהיא אוהבת (שירה, דקלום, חיבוק, ליטוף). מבלה עם כל אחת כמה דקות יקרות מפז בדגדוגים ובצחוקים. זה החלק שאני הכי אוהב ביום.
07:35
יוצא למשרד אחרי שהבנות יצאו להסעות אל בית הספר. מגיע שבע דקות לאחר מכן. מקדיש זמן לענות על הודעות דחופות ומשתף את חברי צוות בעדכונים שוטפים.
08:15
נפגש עם היבא, המנהלנית, לדיון על הקורס שאותו היא תתחיל ללמד בשנה הקרובה – ערבית למתחילים (Arabic ab Initio). היבא מצטיינת בכל מה שהיא עושה והיא גם מורה מוסמכת בהכשרתה. קל היה לזהות את האהבה של תלמידים כלפיה ושלה כלפיהם לאורך השנה, אז הצענו לה ללמד. לאחר פרק זמן מסוים היא אמרה כן. ברור לנו שהכיתה שלה תהיה פשוט מעולה (בהצלחה היבא!)
09:00
פגישה עם מנכ"ל גבעת חביבה, יניב שגיא. מזה ארבע שנים אנחנו עובדים ביחד בצמידות גדולה. הוא איש בלתי רגיל ואני לומד ממנו כל יום על המשימה ובכלל על החיים. זכיתי לעבוד עם מנהל מעצים וחבר אמיתי. היום אנחנו מנתחים את דרכי הפעולה להפעלת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה. הכל בסימן הקורונה כמובן...
10:00
חוזר למשרד לשעה של מענה על מיילים ואדמיניסטרציה כללית. מעלה משימות ללוח של אנשי צוות הניהול ומקיים שתי שיחות טלפון עם אנשי הקמפוס לקראת הפעלת מרכז הלמידה החדש שלנו, בתרומת ממשלת גרמניה. בכל פעם שאנחנו חושבים שעומדים לסיים את השיפוץ, עולה עוד רעיון פדגוגי יצירתי ועוד מעגל חשיבה מתחיל.
11:00
בישיבה שבועית של הנהלת בית ספר. על הפרק: הפעילות שלנו מול משרדי הממשלה על אישור כניסת תלמידים בינלאומיים לישראל בשנת הלימודים הבאה. זאת משימה מורכבת עם הרבה אי ודאות. הכישלון בה עלול להביא לסגירת בית הספר.
דנים בהתקדמות, בפעולות המשך ובהערכת סיכונים. הצוות הזה בנה את בית הספר הבינלאומי ועמד בפני כל-כך הרבה אי-ודאויות, שעבורנו זאת שגרה. לא מוותרים, אף לא לרגע, מאמינים שנצליח.
12:15
חוזר למשרד לשיחות זום עם שלושה תלמידים - אחת מישראל, אחד מגרמניה ואחת מקוסובו. מנתח איתם את משימות הסיום שקיבלו לקראת תעודת הבגרות הבינלאומית שאנחנו מלמדים (מטעם ארגון International Baccalaureate). סה"כ התוצאות יפות.
בלרטה מקוסובו היתה צריכה לעשות משימה בקורס כימיה בזמן שהיא בבידוד של שלושה שבועות במתקן עירוני בפרישטינה, בירת קוסובו. היא מרגישה שהיתה יכולה להגיע לתוצאה טובה יותר אם היתה מסיימת את הניסוי בקמפוס בישראל. בלרטה התקבלה לבית ספר לרפואה בבריטניה ומרגישה שיש צורך לעשות את העבודה שוב. אחד מתפקידי הוא להציע לה דרכי חשיבה נוספות.
13:00
קופץ לומר שלום להדס מנהלת הפנימייה ולירדנה מנהלת גיוס התלמידים. הן עושות יום ולילה על מנת להכין את הקמפוס לשכבה חדשה. זו משימה לא פשוטה בזמן הקורונה והן פשוט אלופות.
13:20
ארוחת צהריים במשרד עם הצוות הקרוב (בזמן קורונה אין חדר אוכל). דנים בעיקר בקינוח וצוחקים קצת על עצמנו. כיף!
13:50
את שעות הצהריים מעביר בעבודה עם הסגנית האקדמית, האנה, שעלתה לארץ מארה"ב על מנת ללמד בבית הספר הבינלאומי. מתכננים את מפת הקורסים לשנה הקרובה ואת התוכניות לחודש הקרוב. האנה מביאה עמה תרבות הוראה מעוררת השראה ותלמידים מאוד אוהבים לעבוד איתה (גם אני).
16:30
חוזר הביתה ומיד יוצא עם דנה ועם השכן רועי לחוג שחייה בקיבוץ ברקאי. בדרך משחקים ״חי, צומח, דומם״. זה המשחק האהוב עליהם בנסיעות. הצחוקים בעיצומם.
17:25
חברות של הבנות הגדולות הגיעו מגבעתיים. לוקח את הקטנה לסיבוב בקיבוץ לראות חליבה ברפת ואח״כ אל פינת ליטוף.
חוזרים הביתה כדי לאכול עוגת יומולדת עם הגדולות. במקביל, מקבל הודעה על כך שהשר דרעי החליט שתלמידים בינלאומיים יורשו להיכנס לישראל (ואוו, תודה אריה!)
18:10
ארוחת ערב עם רותי ומיטל (חברה משותפת מגבעתיים).
20:00
קורא מאמר ששלח לי המנחה. הדוקטורט מצריך המון משמעת ומיקוד. אני חוקר את ההשפעות של ממשל החינוך הגלובלי על מדיניות החינוך בישראל. מרגיש בר-מזל לעשות זאת בקבוצת מחקר בינלאומית מובילה, בשנים שבהן באמת אפשר לראות מהלכי מדיניות מרתקים בישראל.
משרד החינוך משקיע מאמצים רבים על מנת להתאים את הפדגוגיה ואת תוכניות הלימודים לעולם המשתנה. ועדיין, יש לנו גם צרכים מקומיים ספציפיים מאוד. זה גורם למתח ולכן צריך לדעת לייצר שיווי משקל ברור בקביעת מדיניות. מרתק!
21:00
ישיבת הנהגה בית ספרית שבועית. משתתפים: הנהגת הסטודנטים, הדס מנהלת הפנימייה, ואני. הנהגת התלמידים כוללת את מוחמד מהרשות הפלסטינית, אלנה מגיאורגיה ואת סידני ומירה מארה״ב.
דנים בשאלה כיצד לצוות תלמידים מהשכבה החדשה לחדרים בתקופת הבידוד. האם לאפשר לתלמידים מאותה מדינה לעבור את הבידוד ביחד? אולי עדיף לגשת מיד לחלוקה והטרוגניות רגילה בחדרים? הדעות חלוקות... זה עוד יעלה בדיונים הבאים.
22:15
סוגר את היום עם כתיבת מיילים לקראת מחר ועדכון משימות. צופה קצת בטלוויזיה ביחד עם רותי לסיום מחויך ("פגוש את הפוקרס").
23:30
לילה טוב!
רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com
מקור: אתר הארץ-בלוגים | עוד 365 ימים
תמונות: יובל דביר
תגובות
הוסף רשומת תגובה