ראיון עם מאמני קייטנת כדורגל לשלום (דקל ואחמד)

 צילום: יח"צ - מתוך כתבה > משחק כדורגל לקירוב לבבות - אתר פלאשנט חדשות, רון איתן 16/07/2018

דקל תורם – מדריך מקיבוץ מענית 

כשמו כן הוא, דקל תורם הוא חייל משוחרר מזה שבועיים. 

לתרום ולהתנדב זה בדמו. 

הוא גדל והתחנך על ערכי השומר הצעיר ומגיל צעיר הוא מתנדב במד''א. 

אל קייטנת הכדורגל לשלום הוא מגיע מתוך קשר עמוק לאידאולוגיה ולערכים של גבעת חביבה. 

לפני 6 שנים השתתף בתכנית ימ"י ויצא כחניך למחנה Heart to Heart בקנדה. 

התכנית היתה מאוד משמעותית עבורו. 

בימ"י נפתח לו צוהר שפתח והרחיב את שדה הראיה לדבריו.

הוא למד על ערכים של חברות ואהבת האדם באשר הוא. 

כשחזר לארץ הרגיש צורך לשחזר רגשות שעלו במחנה בקנדה וללכת לאכול שוארמה בבקה או בכפר קרע. 

בימים שהתנדב במדא בבקה ,הוא נזכר, הם היו שלושה במשמרת והתפתחה ביניהם הכרות קרובה . 

כשזכריא פנה אליו להתנדב כמדריך בקייטנה הוא נענה בשמחה מתוך תחושת שליחות פנימית וכמובן אהבה לילדים ולכדורגל. 

מה הדבר הכי חשוב בעינך כאן היום? 

"לראות איך הבן אדם מקבל את האחר ואיך הוא מתייחס לצד השני וכמה פתיחות ושיתוף פעולה יש בין הצדדים" הוא אומר בהתלהבות. 

"פתאום הבנתי שצריך לחנך את שני הצדדים מגיל צעיר לקבל אחד את השני וזה מה שיכול להביא לחיבור עמוק". 

"אני מאמין שאם נתחיל לעבוד עם הילדים כשהם קטנים נוכל למנף את היחסים לכיוון חיובי. עצם זה שההורים של כל הילדים האלו רשמו אותם לקיטנה זה מדהים. כי יש כאלו שנרתעים. זה מאןד מעודד. הם לא סתם פה..."

הוא מוסיף עם תקווה גלויה לשינוי. לדעתו, העובדה שיש מדריךיהודי ומדריך ערבי יחד זה מאוד חשוב כי גם מהווה דוגמא לילדים וגם יוצר חיבור. 

הוא מתלהב כשהוא מספר על ההכרות שלו הבוקר עם שחקן נבחרת פלסטין לשעבר אחמד נהיא. 

הוא ממש סקרן לדעת מה אחמד חושב על היהודים והמצב. 

דקל מספר איך כחייל ( כשלא בתפקיד) נכנס לשטח A עם חבר לאכול פלאפל. 

"המוכר היה אדיב ונחמד אלינו.כאילו הכל רגיל". 

אחמד נהיא מאמן כדורגל ממעוויאה

לשעבר שחקן בנבחרת הפליסטינית. שיחק בתחרויות בכל המזרח התיכון ואחר כך עבר לשחק בהפועל אום אל פאחם. 

גם אחמד הגיע לקייטנה בזכות זכריא מנהל הקיטנה שפנה אליו לאמן את הילדים.

זכריא היה מורה שלו בחטיבת הביניים במעוויאה ואחמד שמח לבוא לעזור. אחמד נמצא כרגע בחופשה , צריך לבחור בין חוזים. להחליט מה קבוצת הכדורגל הבאה שישתייך אליה. נשמע לי כמו מקום טוב להיות בו.

 בטוחה שרבים היו רוצים להיות במקומו. 

 אז מה אתה מרגיש הבוקר אחרי שפגשת כל כך הרבה ילדים יהודים וערבים מעורבבים? 

"אני נדהם מהקיטנה! כשהייתי בגיל שלהם (10-13) זה היה מפחיד בשבילי לדבר עברית. לחשוב שילדים ערבים ויהודים משתפים פעולה ( וזה קורה פה היום) זה בלתי נתפס ". "התחלתי ללמוד עברית בכיתה ח(14). היה קשה. בבית הספר לא מלמדים עברית מדוברת... פה אני רואה ילדים בני 10 משתפים פעולה, שומעים את הצד השני..." הוא אומר נפעם.

אחמד התחיל ללמוד עברית בזכות הכדורגל. כשיצא מהכפר. "כשבאתי לשחק כדורגל בברקאי בגיל 14-15 כמעט שלא ידעתי עברית. רק מילים של כדורגל. לאט תוך כדי משחק ואימון השתפר השיח. 

"אני נדהם דווקא מהיהודים" הוא אומר והתרגשות נכרת בקולו".

"אני רגיל שהם מסתכלים על הערבית אחרת" פה הם משתפים פעולה לאותה מטרה. לא מסתכלים כאילו אם אתה ערבי לא סופרים אותך. יש תחושת שיוויון..." 

כולו נרגש כשהוא מספר איך אחד הילדים הערבים דיבר והיהודי שלא הבין אותו רצה להבין אותו והתעניין במה שיש לו להגיד. 

"לדעתי זה עוזר לדו קיום אם ילדים גדלים על מפגשים כאלו מגיל צעיר" אחמד חושב שצריך לעשות יותר עם כדורגל שצריך להביא קבוצת ילדים ליום שלם בית ספר ולבלות ביחד בכפר הערבי או בישוב היהודי ולאפשר הכרות לעומק ולהכיר את הצדדים. 

כשאני שואלת אותו לדעתו על המצב במדינתנו. הוא אומר " בגדול בסדר" ...אבל הפנים שלו מסגירות תחושות של כאב. " כואב לי שהמדינה מעדיפה את היהודים ושמים את הערבים בצד". 

תראי את ההבדל במגרשי הכדורגל ובחוגים למשל. הלואי שהיינו חיים כמו היהודים. היהודים עובדים בשביל העם שלהם. הערבים לא מקבלים אותו דבר. לסיום אני שואלת אותו מה היה מאחל שיקרה והוא מציע " קבוצת כדורגל מאוחדת בשם השלום יסתובבו בטורנירים במשחקי ראווה בכל הארץ" ואתה תאמן אותם? אני שואלת בחיוך והוא עונה ברצינות ... "כן בשמחה". 

עכשיו לך תמצא תורם לפרויקט הזה.

Ilana Acchoti Davies

Executive, Transformational & Life Coach