דילוג לתוכן הראשי

היום הוא יום הנכבה اليوم هو يوم النكبة.

פליט' עבודה של אחמד כנעאן 
מתוך התערוכה ח'מסין - 50 - خمسين 
 הנפתחת ביום שבת ה 20.5 
במרכז האמנות המשותף בגבעת חביבה, 

יום הנכבה - "האסון" - הוא היום בו מציין העם הפלסטיני את הטרגדיה שפקדה אותו ב- 1948, כאשר בין 700,000 ל-1,000,000 פלסטינים הפכו לפליטים בגדה המערבית, רצועת עזה, מדינות ערב ומקומות אחרים בעולם, ורבים אחרים הפכו ל"פליטי פנים" עקורים מביתם שמצאו בית אחר בישראל. הנכבה היא פצע פתוח, שורף ומכאיב בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני. לעשרים אחוז מאזרחי הארץ שלנו, ישראל, יום הנכבה מסמל את הטראומה הלאומית של גירוש וחורבן והטראומה האישית והמשפחתית של אובדן קרובי משפחה, בית, אדמה, עץ ופרח. אובדן שמלווה את משפחתם ועמם מאז 48. על מנת שנצליח לקיים כאן חיים משותפים עלינו לאחות את הקרעים ולהכיל את הזהויות השונות. 
בשביל שיהיה לנו עתיד של שלום עלינו בהווה לבנות בסיס של חברה משותפת שנשען על הכרה, שוויון, אמון כנות ורצון טוב לקבל אחד את השני ואת הפגיעות שאנחנו פוגעים אחד בשני. בשני הצדדים קיים צורך לבטא את הכאב, הפחד והכעסים ולקבל הכרה לתחושת הפגיעה. אפשר לעשות זאת מבלי להטיל אשמה על האחר, פשוט להכיר ולקחת אחריות אישית וקולקטיבית. ולכן כל כך חשוב להפסיק את הניסיון הממסדי בישראל להתעלם מהנכבה. 
ככול שנקדים לשנות ולהשתנות, ככול שנקדים לקבל את הנכבה, את הפגיעה, את האחריות הנלווית לה, כך נקדם את השלום וסיום האלימות. ככול שנבין שהנכבה עדיין מתרחשת גם היום (בפלסטין, אצלנו וברחבי העולם שם נמצאים דור רביעי של פליטים פלסטינים) כך נקרב את ההשלמה וההכרה ההדדית ואת יכולתנו לקיים את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי שהינה גם מדינת כול אזרחיה ומקיימת שוויון מלא לאזרחיה הערבים-פלסטינים.  ולכן גם אני מרגיש היום מחויב לציין ולהזכיר את "הנכבה".                      
 ככה , ביחד עם שותפיי אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים, נצליח לבנות כאן חברה משותפת ולהפוך זהויות מתנגשות לזהויות מכילות. ככה נבנה את הגשר לשלום שיבטיח את עתיד ארצנו המשותפת ואת עתידם של ילדינו.

יניב שגיא,
מנכ"ל גבעת חביבה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...