ההסלמה האחרונה סביב תקריות
הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר
הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת
המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים
טובים מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים
ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל
האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו
רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה
(גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת
הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי
לשמור על פתרונות הגיוניים. הגעתי לשיח באשר קול פנימי קרא לי , אותו קול
שלהבנתי משאיר אותי בחלקת הארץ הטובה, והשפויה.
אנחנו אנשי השטח
מכירים את המציאות, נפגשים כל יום בעבודה בגבעת חביבה, יהודים וערבים. מדברים, שותים
קפה, "בוכים ומקטרים" על המצב במסדר דמעות, עצב ויאוש ומתחזקים אחד את
השני. אנחנו כבר מספיק מנוסים ומבוגרים כדי להבין את מה שניתן ומה שלא ניתן לעשות
בכוחותינו אנו. אנחנו יודעים שבגדול הפוליטיקה
של ממשלה ימנית, אנטי דמוקרטית בעליל גוברת על כל שיח שלנו. ממשלה שיש לה תפקיד אחד מרכזי לשמור על "רוח קרב" שתרחיק כול סיכוי
לפתרון הסכסוך. יש לי טענות רבות להנהגה הערבית לדורותיה שלהערכת רבים מהאוכלוסייה
הערבית איננה מייצגת אותם. להנהגה הערבית הישראלית אין השפעה ממשית על ההתנהלות
הממסדית, ממשלתית על משרדיה מול האוכלוסייה הישראלית – ערבית המנציחה אי שוויון
והפלייה כלפיה.
המגנומטרים בהר הבית הם חלק מהמשחק הפוליטי שמטרתו לנהל את הסכסוך ולא לפתור
אותו. אין לו קשר לפתרון בטחוני כזה או אחר בהר הבית (שמעתי אודות כך מאלופי ביטחון וצבא
נכבדים).
אחרי שניקיתי את
מצפוני השמאלני כבן אדם בעצם השתתפותי במפגש (לצערי כמעט ולא היו בו שכני הערבים
מואדי ערה, מציאות המחייבת בירור) חשבתי שיש מה לעשות ברמת האזור ! וכך היה רוח
הדוברים בשיח. שכן מול שכן, מועצה מול מועצה , רשות מול רשות, מועצה אזורית מול
כפריה ותושביה. יוזמות של שותפויות תעסוקתיות ומיזמים כלכליים ואקולוגיים משותפים
ברמה מקומית – אזורית. בלי פוליטיקה
גבוהה. דברים הצומחים ומתפתחים מתוך
האזור. דברים שבכוחנו להרים מתוך השטח ברמת החינוך והתקשורת. דובר על הצורך לנקוט
בפעולה להשבת אדמות השייכות לתושבי ואדי ערה התפוסות כבר עשרות בשנים על ידי
צה"ל, ונמצאות בשטח המועצה האזורית מנשה. נאמר במפגש שהדור הצעיר הערבי כבר
לא מוכן לאפליות ולהדרות הקיימות. הלבה הצעירה מבעבעת כבר מעל השטח... ועוד נאמר
; לא צריך ליצור לאומניות מתריסה , לא
יהודית ולא ערבית. להבין שישנם מפגשים ואירועים שיכולים להתרחש תוך כדי כיבוד
האחר, תוך כדי התחשבות ברגשות עמים.
למה הגעתי למפגש ? ראיתי בו פעולה
פוליטית הבאה להצהיר ברבים שיש מקום בארץ הזו לשני עמים , לא לוותר בעניין החשוב
הזה. שיש מקום לפתור מחלוקות בהדברות, בשיח, בפרחים ולא באמצעות צווים וכוח.
והעיקר שיש לפרסם את המפגש ברבים כדי שאחרים יקראו עליו וידעו שיש מי שאכפת לו
מחיים משותפים. הדברים מיועדים לאלה המהססים לנקוט עמדה שיקראו וישתכנעו שגם לסוג
כזה של מפגשים יש משמעות מקרבת ובונה.
באתי למפגש כעובד
גבעת חביבה , כחלק מרוח המקום.
יובל דניאלי – יולי
2017.
תגובות
הוסף רשומת תגובה