לפני 100 שנה נולדה
מרתה רייק בסלובקיה. לפני 70 שנה הוצאה להורג חביבה רייק על ידי הנאצים.
בסך הכול היא הספיקה לחיות 30 שנה. מחציתם כחניכה, מדריכה ומגשימה בשומר הצעיר. 5
שנים לאחר מותה של חביבה הוקם המקום הזה " גבעת חביבה" שנושא את שמה.
חביבה בדרכה ובחייה
הקצרים מסמלת את מימוש
ערכי המהות של הציונות השומרית :
ההגשמה של הערכים שהובילו אותה בחייה
הובילו למותה תוך כדי מאבק בחיה הנאצית והניסיון להציל אחרים.
גבעת חביבה – נושאת
בגאווה את שמה של חביבה רייק, לא בשל גבורתה במלחמה, כי אם בשל אחריותה לעמה
ומחויבותה לערכיה. חביבה היא השומר הצעיר בטהרתו: אחריות, התנדבות, שליחות וכל זה
בשביל לקיים חברה פשוטה וצודקת שמקדשת את החיים.
אבא
שלי, יענקלה, נולד בסוף שנת 1937 ברומניה. בגיל 3 וחצי הוא גורש עם משפחתו ביחד עם מאות אלפי יהודי רומניה, בסרביה
ובוקובינה לטרנסניסטריה. על היהודים נאסרה חופש התנועה והתכתבות והם רוכזו בגטאות ובמחנות,
ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה. למעשה הפכה טרנסניסטריה כולה למחנה ריכוז אחד גדול.
במחנות הריכוז בטרנסניסטריה שהיו נתונים לשליטת הז'נדרמריה, נרצחו מאות אלפי יהודים
ורבבות נוספים נספו כתוצאה מתנאי החיים הקשים: מהרעב, הכפור, ממחלת טיפוס הבהרות ומחלת
הדיזנטריה. סך הכול נספו שם כנראה כ400 אלף יהודים ובהם גם הסבא שלי שניסע לברוח
מעבודת הכפייה וקפא למוות על נהר הבוג. אבא
שלי בילה את שנות ילדתו שם בטרנסניסטריה. הוא שרד, מוזן מקליפות תפוחי אדמה.
לימים סיפר לי שמשחקי ילדותו היו עם כפתורים הלקוחים מהחולצות של המתים . לאחר
סיום המלחמה הוא הצליח לברוא לעצמו חיים חדשים הרבה הודות לישראל ולקיבוץ. רוב
חייו הוא לא דיבר על השואה. עושה ככל
יכולתו שלא להעביר אותה אלינו לדור השני. שומר את העבר האפל בקרבו ומעניק לנו את
התום והיופי של החיים. בסוף כשדיבר על קורותיו היה לו חשוב מאוד שנקבל ממנו את הלקח והמסר הבא: עלינו לזכור ולא לשכוח את המחויבות להיות בני אדם.
לראות את האחר, להילחם בשנאה ובגזענות, להמשיך את התרבות היהודית ולתת כבוד לתרבות
של כל אדם וכל עם.
זהו
מסר של אחווה והומניות, לא מסר של קורבן שמצווה להילחם על מנת לשרוד.
לפני
צאתה לשליחות אמרה חביבה ליצחק שדה מפקד הפלמ"ח: "האם אדם נוצר
למלחמה ? האם נוצרה האישה לנהל קרבות ? אני
אחזור לקיבוץ שלי, תהיה לי משפחה, יהיו לי ילדים."
חביבה לא זכתה לחזור
לקיבוצה, מענית, השוכן כאן לידנו. 6 מיליון יהודים לא זכו לחזור אל החיים מתהומות
האופל של החברה האנושית. אבל אנחנו , כאן, ממשיכיהם. הלפיד עבר אלינו להיות
אחראיים לגורלו של עמנו, אבל גם לגורלו של העולם ולגורלם של כל בני האדם. זהו הציווי
המוסרי שאני, בנו של ניצול שואה, פליט ויתום, קיבלתי מאבי יענקלה שגיא. זוהי השליחות שגבעת חביבה נושאת בגאון 70 שנה
לאחר הוצאתה להורג של חביבה.
מוטלת עלינו החובה
להצליח בשליחותנו ולהמשיך את המאבק למען עולם מתוקן וראוי. עולם של שלום ותקווה
שמביסים את הפחד והמלחמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה