קול גבעת חביבה

לאט לאט נגמרת לה ארץ ישראל הישנה והטובה, אבל יש רגעים שבהם זה פתאום מרגיש שהשינוי הוא באבחה חדה אחת. רגע כזה היה הלילה כשהתבשרנו על מותו של אריק אינשטיין. מין דזה וו כזה  - שוב איכילוב, שוב בני ברבש מנהל בית החולים בקול חנוק מול המצלמות, שוב הלם וצער אמיתי ומקיף מכל חלקי הציבור , ושוב נרות הזיכרון מחוץ לבית החולים. ושוב , שלום חבר כפי ששר אריק על יצחק. אריק איינשטיין בשבילי הוא תרבות כוללת שמשלבת בין מוזיקה לבין אהבה גדולה לישראל של פעם. ישראל של פשטות שבה נוסעים לאט וחושבים על החיילים המסכנים ששוכבים עכשיו בבוץ, ישראל מורכבת שלפעמים נחמץ הלב מדרכה ואז מרגישים שהמדינה הולכת פייפן, ולפעמים משוכנעים שלמרות הכול יש בנו אהבה והיא תנצח. אריק איינשטיין בשבילי הוא גם שירים שמלווים את חיי כאן בארץ הזאת: הוא ליווה אותי בשומר הצעיר עם השריקה של התנועה שמזכירה לי מדורה בתקופה היפה של הפעולה והקן שכמה שרופים היינו וכמה תמימים היינו, הוא ליווה אותי כחיל בתחילת שנות ה-80 כששכבתי במארבים בבוץ, הוא לווה אותי כאוהד של הפועל שמזמזם שוב ושוב לאחר עוד הפסד כואב על איזה מסכנים האוהדי...

נועם היקר, אני מבקש להביע בפניך את צערי והשתתפותי בצער ובכאב עם מותו של אביך כמי שעוסק בחיבור בין חינוך לבין בניית חברה משותפת, ראויה וצודקת לכל האזרחים החיים במדינה הזו, אבא שלך היווה בשבילי מקור השראה ולמידה. רבים רבים בארץ שלנו, מי במישרין ומי בעקיפין, זכו להתפתח ולפתח בעקבות אביך והדרך בה בחר להשפיע ולעצב את המדינה היקרה והמורכבת שלנו. מעטים האנשים בישראל שמסוגלים לשלב בעוצמה ובבהירות שכזאת בין כלכלה ועסקים לבין חינוך ובניית חברה דב לאוטמן ללא ספק היה הבולט והמוביל שבהם.  אוסקר ווילד אמר: " Don't cry because it is over, smile because it was " באבל של לאחר המוות זה זמן הבכי והפרידה, אבל במבט הרחב נדמה לי שכאומה עלינו לחייך על מה שקיבלנו מאביך , לזכור את הערך הרב וההרגשה הטובה שזה עשה, ולהשתדל ללכת בדרך הישרה הזו ולהמשיך את דרכו חזק ואמץ , קבל את תנחומיי ואת תנחומיי גבעת חביבה לך, למשפחתך ולאנשי קרן לאוטמן שממשיכים בדרך העשייה איתך, יניב שגיא

מסביב יהום הסהר. בין פיגוע מזוויע שבו נער בן 16 שגדל בשטחים לשנוא ישראלים רוצח נער ישראלי שהתגייס לפני שבועיים לצ.ה.ל, לבין תג המחיר שבו נערים יהודים שגדלים באותו אזור ממש שורפים בית פלשתינאי על יושביו משפחה צעירה עם שלושת ילדיהם שהצליחו להימלט ברגע האחרון. בין השנאה היוקדת והטירוף הרצחני, נמשך המו"מ לשלום שמתקיים בין ישראל לרשות הפלשתינאית. אני יודע, רבים לא מאמינים שזה אמיתי, שיש למנהיגים בשני הצדדים כוח ורצון להגיע לוויתורים הנדרשים למען ההכרעה ההיסטורית. הציניות, הייאוש, חוסר האמון והאדישות חוגגים מסביב. אבל מבחינתי יש כאן סיכוי אמיתי ואפשרי לשלום. סיכוי אמיתי שיכול להוביל אל הסכם, ומאידך סיכון עצום שללא הסכם נקלע לסבב אלימות נוסף. ובנוסף, ואולי השלכה חמורה יותר לאי ההצלחה להגיע להסכם במהלך הנוכחי – קץ הסיכוי לחזון של שתי המדינות לשני העמים. אי הגעה להסכם משמעה שמעתה ואילך העתיד שלנו יהיה מדינה אחת לשני העמים על כול המשמעויות הגלומות בכך. ולכן בחודשיים האחרונים בתוקף אחריותי כמי שמוביל ארגון שפועל למען השלום אני מחפש דרכים לשוב ולחבור לשותפים פלשתינאיים שביחד נוכל להביא ...