אריק איינשטיין

לאט לאט נגמרת לה ארץ ישראל הישנה והטובה, אבל יש רגעים שבהם זה פתאום מרגיש שהשינוי הוא באבחה חדה אחת. רגע כזה היה הלילה כשהתבשרנו על מותו של אריק אינשטיין.

מין דזה וו כזה  - שוב איכילוב, שוב בני ברבש מנהל בית החולים בקול חנוק מול המצלמות, שוב הלם וצער אמיתי ומקיף מכל חלקי הציבור , ושוב נרות הזיכרון מחוץ לבית החולים. ושוב , שלום חבר כפי ששר אריק על יצחק.

אריק איינשטיין בשבילי הוא תרבות כוללת שמשלבת בין מוזיקה לבין אהבה גדולה לישראל של פעם.

ישראל של פשטות שבה נוסעים לאט וחושבים על החיילים המסכנים ששוכבים עכשיו בבוץ, ישראל מורכבת שלפעמים נחמץ הלב מדרכה ואז מרגישים שהמדינה הולכת פייפן, ולפעמים משוכנעים שלמרות הכול יש בנו אהבה והיא תנצח.

אריק איינשטיין בשבילי הוא גם שירים שמלווים את חיי כאן בארץ הזאת: הוא ליווה אותי בשומר הצעיר עם השריקה של התנועה שמזכירה לי מדורה בתקופה היפה של הפעולה והקן שכמה שרופים היינו וכמה תמימים היינו, הוא ליווה אותי כחיל בתחילת שנות ה-80 כששכבתי במארבים בבוץ, הוא לווה אותי כאוהד של הפועל שמזמזם שוב ושוב לאחר עוד הפסד כואב על איזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב – אז סע לאט, סע לאט, לא יתחילו בלעדינו, והוא מלווה אותי כל פעם כשאני יוצא מהארץ ושב אליה כשמתנגן לי בראש כמה טוב שחזרת הביתה.

אריק איינשטיין זה ישראל אדומה ופשוטה, ישראל של הומור, ישראל אהובה שהייתה כאן פעם והשתנתה ללא הכר. אבל יותר מכול אני לוקח מאריק איינשטיין את היכולת לתקן. את האחריות האישית שלי ושלך לעשות שיהיה כאן יותר טוב. כאן על פני האדמה בארץ, ובעולם שלנו.

בשבילי זה השיר של אריק (שאותו הוא לא רק שר, הוא גם כתב את המילים והלחין את המנגינה) שמלווה אותי יותר מכל: אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם, אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה... אני ואתה ננסה מהתחלה יהיה לנו רע אין דבר זה לא נורא, אני ואתה נשנה את העולם.

אז עכשיו התייתמנו מעוד מרכיב משמעותי של ישראל הטובה , היפה והמאוד אהובה שהייתה כאן פעם, אבל נשארנו עם המחויבות והאחריות לדאוג שיהיה כאן שמח ומצחיק וצודק, לדאוג שגם ישראל שתהיה כאן בעתיד תהיה טובה. אני ואתה, אז יבואו כבר כולם...

שלום, חבר