לפני שנתיים, כשנאבקנו נגד חוק הלאום הגזעני, אמרו לי: "עזוב, תפסיק עם נבואות החורבן האלה, סתם מילים שלא ישפיעו בשום דבר על המציאות". ואני אמרתי: זהו חוק שהופך את האפליה דה-פקטו, שקיימת כאן מִקום המדינה, לאפליה המובנית בחוק יסוד שיכשיר את שרץ הגזענות והפגיעה באזרחי ישראל הערבים.
העתירות בבג"צ כנגד החוק עוד תלויות ועומדות, אבל בית המשפט בקריות החליט השבוע שדי להמתנה. הגיע הזמן לפעול בהתאם לחוק הלאום ולהסתמך עליו בדחיית תביעה של שני תלמידים ערבים, תושבי כרמיאל, לזכותם להסעה לבית ספרם שמחוץ ליישוב.
"כרמיאל, עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל", כתב הרשם הבכיר לוזון בהחלטתו. "הקמת בית ספר בשפה הערבית... (וכן) מימון הסעות לתלמידים ערבים, לכל דיכפין ובכל אתר, עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר". זהו.חד, פשוט ובהיר. אין שוויון. יש העדפה לאומית גזענית ברורה. ואגב, אם כך בכרמיאל מה יגידו בנוף הגליל? שגם היא הוקמה לבסס התיישבות יהודית בגליל? מה יעשו שם עם יותר מ-50% מהתושבים שאינם יהודים?
בהחלטת הדחיה לתביעת האחים הערבים מכרמיאל יש תפקיד משמעותי לחוק הלאום וכך נכתב שם: "סעיף 7 לחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע: 'המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה'. פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הינו ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית, כולל לעניין הקמת בית ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".
זהו, הגזענות שלנו מעוגנת בחוק ובית המשפט עושה בו שימוש. האם לא ברור שבחסות החוק מדינת האפרטהייד בדרך? לא רק בכיבוש, שם זה קיים עשרות שנים. כאן, בתוך הקו הירוק, בין אזרחים סוג א' שאותם משרתת המדינה ואזרחים סוג ז', ערבים כמובן. אוי לבושה. כאן המאבק האמיתי על עתיד הדמוקרטיה בישראל.
אני דור שני לשורד שואה. אבא שלי היה בגיל של הילדים הערבים מכרמיאל כאשר אביו נקטל וילדותו נלקחה ממנו בגין היותו יהודי. את מדינת ישראל הקמנו לא רק על מנת לשמש כמקלט בטוח ליהודים. היא הוקמה על בסיס חזון של מדינת מופת, המקיימת שוויון לכל אזרחיה. מדינה דמוקרטית. מגילת העצמאות היא מסמך מזוקק שמעיד על חזון המדינה כבית לאומי לעם היהודי, שבו זמנית מהווה גם בית דמוקרטי לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל מין גזע, דת ולאום. חוק הלאום הוא שלילה של מגילת העצמאות. הוא פוגע מוסרית בדרכה של המדינה ומאיים עמוקות על המשטר הדמוקרטי בארץ שלנו המשותפת. אני קורא לבג"צ להפסיק להתמהמה, לחכות "שתבשיל השעה" לדיון בעתירות כנגד חוק הלאום. חוק זה מסוכן יותר מאלף הסכמים קואליציוניים לא ראויים. זהו החוק שעל בסיסו לא נוכל לקיים כאן מדינה דמוקרטית. הגיעה השעה לבטלו וטובה שעה אחת קודם.
יניב שגיא
Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...
תגובות
הוסף רשומת תגובה