דילוג לתוכן הראשי

יהדות פיטסבורג – 4 שיעורים בין רצח לתקווה

רוברט באוורס הניאו נאצי האמריקני הגיע לבית הכנסת "עץ חיים" לזרוע מוות ביהודים על שום תמיכתם במהגרים. מוח מעוות ולב שהושחת בשנאת האחר והמהגר קטל את חייהם של 11 מתפללים רק כי הם יהודים, רק כי לתפיסתו הם אנשי חסד וחמלה כלפי האחר, כלפי המהגר. מבעד לרצח ולטרור מזדקרים בבהירות 4 שיעורים:

השיעור על הקהילה היהודית בארצות הברית:  שנים רבות ושלוש שליחויות אני מחובר לקהילה היהודית בארצות הברית. באהבה גדולה וגם בקנאה. כיהודי שחי בישראל אני מקנא בקהילה היהודית בארצות הברית על הפלורליזם היהודי, על החיבור בין השונים, על השותפות בין הזרמים. עם כולם הייתי בקשר- עם האורתודוקסים והקונסרבטיבים, הרפורמים והרקונסטרקשינים, היהדות ההומוניסטית- חלונית והקהילות הליברליות החדשות והמגוונות.  ביהדות אמריקה לכולם יש מקום – ביחד. ביום הרצח התפללו בבית הכנסת הקונסרבטיבי "עץ חיים" 3 קהילות שונות, עם תפילה שונה וראיית עולם ייחודית – בבית משותף. זוהי היהדות במיטבה וכמה שהיא חסרה לנו כאן בישראל. את היהדות הזאת (40 אחוז מהעם היהודי) ממשלת ישראל מרחיקה ומדירה, קורעת אותה מחיבורה הטבעי והכל כך חשוב למדינת ישראל, לבית הלאומי של העם היהודי. בקהילת "עץ חיים" שקוברת את מתיה יש לי חברה ותיקה שהכרתי בשומר הצעיר של צפון אמריקה לפני 31 שנים מהדברים שכתבה לי בימים האחרונים, מהמילים של בנה הנער עולה עוצמה של קהילה שמתכנסת כרגע באבלה, מחבקת את המשפחות ומביטה אל העתיד בתקווה ולא בפחד ושנאה – זוהי יהדות אמריקה.

השיעור על יחסי יהודים-מוסלמים: שעות מעטות אחר הרצח המזוויע השיקה הקהילה המוסלמית בארצות הברית פרויקט התרמה תחת הכותרת: "מוסלמים מתאחדים למען בית הכנסת בפיטסבורג" בקריאה לתמיכה כספית בקורבנות בתי הכנסת לצרכים המידיים של הקבורה וההוצאות הרפואיות של חברי הקהילה היהודית. בשעת כתיבת שורות אלה (יום שלישי בבוקר) הם כבר גייסו 180 אלף דולר. ערבות הדדית של הקהילה המוסלמית לקהילה היהודית. כמה פשוט ככה יוצא דופן בעולמנו המוסת לשנאת האחר. אותי זה מרגש בטירוף. הומניזם נקי של אהבת האדם ושותפות של שוני תרבות – זהו העתיד של העולם והוא ניבט אלינו מתוך הזוועה של ההווה שבו טבח על רקע של שנאת האחר הפך להיות טבעי לנו. מובן מאליו. כי אלה הם מנהיגי ההווה, ואילו מנהיגי העתיד יהיו אלה שיתחברו לשותפות המופלאה של שוני התרבות כפי שהוצגה כאן על ידי קהילת החסד המוסלמית מאמריקה. לנו בישראל יש הרבה מה ללמוד מהשיעור הזה של החיבור בין מוסלמים ויהודים באמריקה.

השיעור על ממשלת ישראל: שעות אחדות אחרי הרצח ארז שר התפוצות בנט את מזוודתו וטס לנחם את הקהילה היהודית, הוא הרי שר התפוצות ואנחנו הרי מדינת היהודים. טבעי, נכון ? מסתבר שממש לא כי כמה ימים לפני הרצח התקיימה בישראל האסיפה הכללית השנתית של הפדרציות היהודיות של אמריקה. אירוע שנתי של הקהילה היהודית אשר אחת לחמש שנים נודד מצפון אמריקה לישראל. שר התפוצות, בנט, לא היה שם. הוא ברח. הוא היה בישראל אבל בחר לא להגיע לפגוש את הקהילות היהודיות בתל אביב כי הוא ידע שלא יתקבל באהדה שם. הוא ברח כי למרות היותו שר התפוצות הוא שותף לפגיעה מתמדת ועמוקה בתפוצות היהודיות, ברוב המכריע של 40 אחוז מהעם היהודי שחיים בצפון אמריקה. פגיעה עצומה וכואבת של ממשלת ישראל שלמעשה אינה מכירה ומכבדת את הזרמים הדתיים הלא אורתודוכסים. לא מכירים בגיור שלהם, לא מאפשרים להתפלל בכותל על פי דרכם ואמונתם. בתל אביב בנט לא היה מוכן לפגוש אותם, אבל לפיטסבורג הוא טס. הם יקבלו אותו בנימוס כי הם באמת מאמינים "ביחד שבטי ישראל" ובמרכזיותה וחשיבותה של מדינת ישראל, אבל הם יודעים שאין להם הרבה משותף איתו. הם קורבנות של אסון נורא שנגרם כתוצאה מהסתה כנגד היותם של היהודים בארצות הברית תומכים במהגרים, מבקשי המקלט (כך כתב הרוצח לפני שיצא למסע הציד וההרג) ובנט רודף כאן את מבקשי המקלט והמהגרים ומתכוון לפעול בשבועות הקרובים לעקוף את בג"צ (פיסקת ההתגברות) על מנת לטרנספר אותם מכאן. הם קהילה של פלורליזם יהודי, קבלת האחר והכלת השונה – בנט וממשלת ישראל נמצאים בשלטון בשם הערכים ההפוכים – האורתודוקסיה, שנאת האחר והאתנוצנטריות. הגשר בין ממשלת ישראל לבין קהילת יהדות אמריקה מעולם לא היה צר כל כך ושביר כל כך

השיעור על הטראמפיזם  - עוד פחות רצוי מבנט שם בפיטסבורג הוא נשיא ארצות הברית. כך כתבו לו במפורש מנהיגי הקהילה היהודית בעיר: " אינך רצוי בעירנו עד שתוקיע את הלאומנות הלבנה בארצות הברית...הפצת שקרים וזרעת פחד ערערת את הביטחון של אנשים מצבע אחר, הלהט"ב ובעלי מוגבלויות. התורה לימדה אותנו שכל אדם נברא בצלם האלוהים". טרמפ שברצח האחרון של הלאומנות הלבנה בשרלוטסוויל דיבר בחיבה על "החברה הטובים" מקרב "הלבנים העליונים", עדיין לא מכנה את האירוע בפיטסבורג כאירוע טרור. אם היה מבוצע על ידי מוסלמי היה זה כמובן טרור שמוביל לפגיעה קשה בקהילה שעליה כתבתי בשיעור הראשון. אבל לא, כאן מדובר במפגע לבן שצמח בערוגות שמהן צמחו תומכיו של טראמפ שהביאו אותו לשלטון.  טראמפ הוא המנהיג העולמי של הפוליטיקה של הפחד ושנאת האחר, הוא לא לבד – השבוע עלה לשלטון נשיא ברזיל מהימין הקיצוני שמצטרף לנשיא הונגריה ופולין ועוד ועוד, לבושתנו הם גם החברים הכי טובים של ישראל בעולם כיום. ממשלת שנאת האחר שלנו מתחברת היטב עם הממשלות שמלבות את השנאה לאחר, שמלבה את האנטישמיות, שמובילה לרצח כמו זה שהיה השבוע בפיטסבורג. טראמפ אהוד מאוד על אזרחי ישראל היהודים ושנוא מאוד על ידי הרוב המכריע מיהודי ארצות הברית – גם זה שיעור מדאיג שקיבלנו מהרצח השבוע.
מארבעת השיעורים האלה, אני בוחר לקחת את השילוב שבין תקווה ואחריות. זהו השיעור של קהילת "עץ חיים" בשבילי. התקווה על היכולת לחיות ביחד, האחריות להבטיח שכך ייראה עתידנו.

יניב שגיא
מנהל גבעת חביבה – המרכז לחברה משותפת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...