דילוג לתוכן הראשי

רק מסגרת פוליטית משלבת תשבור את הפרדיגמות הישנות

ישראל זקוקה לשותפות פוליטית חדשה, שתורכב מיהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים וחדשים הרוצים בשינוי יכולה להציל את השמאל והמדינה
יניב שגיא




אלפי בני אדם צעדו בתחילת החודש בתל אביב בהפגנה יהודית־ערבית, שכמוה לא נראתה זה שנים. זה היה מפגן של עוצמה, שנתן ביטוי לקולות המתגברים בשטח, הקוראים ליצירת שותפות פוליטית יהודית־ערבית שוויונית, מהסוג שאין כיום. לצערי, יש במדינה רק מחנה אחד - הימין - עם חזון ברור, שהצליח להתמקם בכל מוקדי הכוח של המדינה ולנווט אותה אל דרכו. חזונו אינו מקובל על רבים מאזרחי ישראל, שמבינים את מחיר הדמים שלו ואת תג המחיר המוסרי והכלכלי שבא איתו, אבל בכל זאת מצביעים למען הכוחות הפוליטיים שמקיימים אותו, כי הוא החזון היחיד והברור שכאילו מתכתב עם המציאות.
הפגנה נגד מדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי. (צילום:צילום מסך)

אל מול חזון האימים הזה קיימת רפיסות מוחלטת של מחנה השמאל. אין חזון, אין תוכנית, אין יכולת לחבר ציבור, אין יכולת להשתלב במוקדי ההשפעה. במקום להציב אלטרנטיבה, מנסות יש עתיד והמחנה הציוני להיות "ליכוד־לייט": לפעול בתוך מתווה הימין, להמשיך את הכיבוש, להמשיך את הכלכלה הדורסנית, אבל בקצת פחות בוטות. משמאל ל"מרכז" הזה אין התארגנות פוליטית משמעותית. כשמדברים על בנייה מחודשת של השמאל, אי אפשר להתייחס לשום גורם מפלגתי מעבר למרחב שבין מרצ לחד"ש. אלא שחד"ש לכודה ברשימה ערבית־פלסטינית משותפת, בעלת גוון לאומני, שאפילו הסכם עודפים עם מרצ לא הייתה מסוגלת לעשות. ואילו מרצ, שבקושי עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, לא עשתה מאז דבר על מנת לבנות שמאל חדש. מרצ וחד"ש שקועות במסגרות פוליטיות שאינן מקדמות שינוי פוליטי בישראל. מי שלא מסוגל להוביל למדיניות כלכלית סוציאליסטית או לייצר שותפות פוליטית שוויונית בין יהודים וערבים - הוא שמאל לא רלוונטי.
חיבור בין שמאל לשמאל
הדרך היחידה להקים בישראל אלטרנטיבה של שמאל היא בחיבור הכוחות בין השמאל הציוני לשמאל הערבי, ולשם כך שני הצדדים צריכים להשתנות. הערך המכונן של השמאל הוא שוויון. השותפות אינה צריכה לבטל את הנרטיבים השונים, אבל היא חייבת להתעלות עליהם ולאפשר חיבור בין אזרחי ישראל הערבים למוקדי קבלת ההחלטות. הבעיה
הגדולה ביותר של הרשימה המשותפת נעוצה בכך שהיא נועלת את החברה הערבית כאופוזיציה מתמדת למדינה וכקורבנותיה. זוהי פוזיציה שרוב אזרחי ישראל הערבים אינו מוכן יותר להזדהות איתה. הם דורשים צדק, שילוב ושוויון מלא. מי שייאבק על כך יקבל את קולם ואת אמונם. כיום אין אף מפלגה שעונה על הצורך הזה של חמישית מאזרחי המדינה.
מדינת ישראל זקוקה לחיבור הפוליטי בין יהודים וערבים ברשימה משותפת, שתורכב באופן שוויוני ותצליח להביא את הביטוי הפוליטי של הערבים לקואליציה ולממשלה. ללא שמאל כזה לא תוכל לקום קואליציה שתהווה אלטרנטיבה לברית בין הימין למתנחלים, שמובילים אותנו למדינה דו־לאומיתלא דמוקרטית. ישראל זקוקה לשותפות פוליטית חדשה של יהודים וערבים, של דתיים וחילונים, של ותיקים וחדשים, שתשבור את הפרדיגמות הישנות שפועלות להפריד בינינו. רק מסגרת כזאת יכולה להציל את השמאל – ואת המדינה.

הכותב הוא מנכ"ל גבעת חביבה, המרכז לקידום חברה משותפת בישראל

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא