נאומו של יניב שגיא בעת קבלת פרס ממשלת אוסטריה לגבעת חביבה

אבא שלי , יעקב שגיא, היה יהודי שנולד באירופה. מלחמת העולם השנייה שהייתה השואה של העם שלי הובילה למותם של שליש מבני עמי. אבא שלי יצא ממנה פליט ויתום מאב. ילד ללא בית. ביולי 1948 בעקבות הקמת מדינת ישראל הוא הגיע לקיבוץ שבו אני חי ומגדל את ילדיי. קיבוץ עין השופט. רק שם הוא זכה בבית ובחירות. 3 חודשים לפני שהוא הגיע לקיבוץ שהוקם בשנת 1937 איבדו את ביתם וחירותם השכנים הפלסטינים של הקיבוץ שלי מהכפר כפרין במלחמה שנקראת על ידי ארצי "מלחמת העצמאות" ועל ידי הפלסטינים "הנכבה", האסון.

כשהייתי ילד לקח אותי אבי, ניצול השואה, לחורבות הכפר ההרוס כפרין ולימד אותי את השיעור החשוב ביותר שקיבלתי: "לא מתקנים עוול ביצירת עוול חדש" הוא אמר לי, "עד שלא יהיה צדק ושלום לכול תושבי הארץ הזאת עתידנו לא מובטח"

מאז משימת חיי היא להביא לארצי המסוכסכת והמדממת שלום, צדק ושוויון לכול האזרחים, משני העמים, שחולקים את אדמתנו המשותפת.

גבעת חביבה היא הארגון החלוצי והגדול ביותר שעוסק במשימה זו כבר 67 שנים. אנחנו פועלים מתוך שליחות עמוקה לבנות שותפות שיוויונית בין יהודים וערבים בישראל ובמזרח התיכון.

כבוד גדול הוא לנו לקבל את ההערכה וההוקרה של ממשלת אוסטריה לעשיה שלנו.

השנה היא שנת ה-50 לכיבוש של ישראל בגדה המערבית. ישראל שקמה, בצדק, על מנת לתת בית לאומי לעם היהודי שבלעדיו לא היה קיים יותר, מונעת את הבית הלאומי של העם הפלסטיני.

זהו עוול עצום והוא הורג בכולנו. הוא הורג את ילדינו, הורג את עתידנו ויוצר תנאים קשים ביותר להצלחת הפעילות של גבעת חביבה למען חברה משותפת ושוויונית שתבטיח את מהותה של ישראל הן כבית הלאומי של העם היהודי והן כמדינת כל אזרחיה הפועלת כדמוקרטיה שלמה ואמיתית.

אנחנו, גבעת חביבה, נצא מטקס זה עם רוח גבית חזקה לחזור ולפעול בקרב הקהילות המפולגות והילדים הערבים והיהודים של הארץ שלנו שיצליחו להתחבר וליצור עתיד של תקווה, שותפות ושלום.