דילוג לתוכן הראשי

דב ירמיה – "שתול" עמוק במפעל הציוני ו"שובר שתיקה" מאז 1948, הלך לעולמו


השבוע הלך לעולמו בגיל 101  דב ירמיה. דב היה מפקד בהגנה (סא"ל) במהלך מלחמת העצמאות והיה שותף לכיבוש נצרת וכפרים נוספים בגליל. דב היה "שובר שתיקה" מראשית המדינה ונאבק על דמותו המוסרית של הצבא ושל המדינה מבפנים. בעת מבצע "חירם" בצפון שימש ירמיה סמג"ד בחטיבת "כרמלי". ב-31 באוקטובר וב-1 בנובמבר 1948 נרצחו עשרות שבויים ערבים בכפר הלבנוני חולא ממערב למנרה. כאשר נודע לירמיה על הטבח שבוצע על ידי שני קצינים הוא הגיש נגדם תלונה והביא להרשעתו ברצח של המ"פ, בבית דין צבאי.
במשך שנים רבות דב שילב בין שרות והתנדבות בצבא ובמילואים בהגנה על תושבי הצפון (בקריית שמונה ובנהריה) ובמקביל היה פעיל מאוד בקרב ערביי ישראל מטעמה של מפ"ם, הן במאבק כנגד הממשל הצבאי על ערביי ישראל והן ביצירת חיבורים ושותפויות עם החברה הערבית. ב-1984 לאחר שהשמיע קול חד וברור כנגד מלחמת לבנון הראשונה הציע דב להקים שלוחה של גבעת חביבה בצפון. השלוחה הוקמה בנהריה ב"בית יעקב אפרת" בהובלתם של דב ירמיה וג'זאל אבו ריא. בזכותו של דב התרחבה פעילותה של גבעת חביבה והגיעה לאלפים רבים שלולא דב לא היו מתחברים לדרכנו. ג'זאל אבו ריא מספר איך דב היה עובר עם האקורדיון שלו בגנים הבדווים בצפון שם קיבלו אותו באהבה וקראו לו "דוד (עמו) דב". 20 שנה פעלה השלוחה בנהריה במעורבות רבה של דב עד שעברה ב-2004 לסכנין שם המשיכה את פועלה המבורך בהנהגתו של ג'זאל.
לפני 4 שנים נעשה על דב סרט שהבמאי בחר לקרוא לו "הציוני האחרון". בקדימון לסרט חזה דב כי ימות תוך 3-4 שנים אך חמור מכך הוא גם חוזה את סופה של מדינת ישראל תוך 50 שנים. דב לחם למען בטחון ושוויון, פעל להבטחת הבית הלאומי לעם היהודי אך כבית שבו תהיה אזרחות משותפת, שוויונית ומחברת גם לאזרחי ישראל הערבים. בישראל 2016  היו מכנים בוודאי את דב ושותפיו לדרך "שתולים" ו"בוגדים". דב אכן היה שתול עמוק באדמת הארץ, יותר נכון הוא היה "שותל". אדם שזרע ושתל, עדר וטיפח, ציוני שראה בתקומתה של מדינת ישראל מפעל חיים.  "שתול" שהקדיש את חייו להבטיח את קיומה וביטחונה של המדינה ויכולתה להעמיק את שורשיה כך שיתקיימו כאן לעד. דב שהאמין ופעל למען שלום ולא היסס לפגוש את יאסר ערפאת ואש"ף כבר ב-1986, נפטר כשמלווה אותו דאגה גדולה ופסימיות עמוקה ביחס לעתידו של מפעל חייו - מדינת ישראל שהולכת ומתבוססת במשעולי הכיבוש, הדיכוי והאפליה.                                                         
יהי זכרו ברוך ופעולת חייו תשמש אותנו כמצפן במאבק על דמותה של מדינתנו.

יניב שגיא מנכ"ל גבעת חביבה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...