דילוג לתוכן הראשי

Enough is enough

לפתיחת כנס התמיכה בתהליך השלום

מוחמד אל מאדני והמשלחת הפלשתינאית, סגן שגריר ארצות הברית, ראשי ערים ורשויות, ראשי ארגוני השלום, התנועה הקיבוצית, תנועות הנוער, תלמידי בתי הספר, אזרחיות ואזרחים יקרים - סאלם עלייכום!
ברוכים הבאים לגבעת חביבה, אהלן וסהלן!

גבעת חביבה חרתה על דגלה , מיום היווסדה לפני 65 שנים על ידי הקיבוצים של השומר הצעיר, את המחויבות לשלום. את הכנס הזה אנחנו מארגנים ביחד עם שותפינו הפלסטינאים מתוועסול מתוך תחושת דחיפות שמחייבת שילוב ידיים של אזרחים שדורשים ממנהיגיהם לעשות שלום.

לפני כמעט שנה ביקר כאן בישראל הנשיא אובמה. הוא בחר לקיים את הנאום המרכזי שלו  כאירוע ציבורי שבו הוא פונה לעם כולו . כך אמר במהלך נאומו:
"זה בדיוק המקום שבו השלום מתחיל – לא רק בתוכניות של מנהיגים, אלא בתוך לבם של אנשים. לא רק בתהליך שמתוכנן בקפידה, אלא בקשרים יומיומיים שמתרחשים בין אלה שחיים בארץ הזו, וכך גם בירושלים הקדושה. כפוליטיקאי, אני יכול להבטיח לכם את זה: מנהיגים פוליטיים לא ייקחו סיכונים אם העם לא ידרוש מהם לעשות זאת. עליכם ליצור את השינוי שאותו אתם רוצים לראות."

זהו תפקידנו - להכשיר את הלבבות לקבלת השלום. כנס זה , והבאים שיבואו אחריו בישראל ובפלסטין  - נעשה לשם כך.

אני עומד כאן לפניכם, כחבר קיבוץ השומר הצעיר – עין השופט. כבן לניצול שואה. אבא שלי היה יתום ופליט מלחמה שאיבד את אביו ובייתו בהיותו ילד וזכה לתקומה וחיים חדשים כאשר הגיע עם אמו לארץ ישראל ביולי 1948 ,בעקבות הקמת מדינת ישראל. אבל החירות של האבא שלי התקבלה רק כאשר ,ובעקבות , האסון של הפלשתינאים. הנכבה .החרות והחורבן של שני העמים לא ניתנות להפרדה.
אני עומד לפניכם כציוני שמאמין בזכותו המוסרית הבלתי מעורערת של העם היהודי לבית לאומי משלו. עם כל המטען הזה אני עומד כאן וקובע – די.
די לכיבוש הרע והמשחית.
די למלחמות ונהרות הדם של החפים מפשע בשני הצדדים
 Enough is enough הגיעה העת להפסיק את הפחד והשנאה.
הגיעה עת הפיוס והשלום - למען עצמנו, למען ילדינו , למען כל תושבי המזרח התיכון והעולם כולו.

לפני 97 שנים, בשני לנובמבר 1917 נמסרה הצהרת בלפור שבה הצהיר שר החוץ הבריטי בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל" . לפני 92 שנה אישר חבר הלאומים , שקדם לאו"ם, את ההצהרה הזו כמדיניות עולמית.  מדיניות שבאה לידי ביטוי בהחלטת האו"ם מיום 29 בנובמבר על הקמת מדינה יהודית, לצד מדינה ערבית – כאן בארץ הזאת.
כיום , כמעט 100 שנה אחרי הצהרת בלפור, 66 שנים לאחר הקמת מדינת ישראל איננו זקוקים יותר להכרתו של מישהו בעולם להיותה של מדינת ישראל הבית הלאומי של העם היהודי . על כך אין חולקים. המחלוקת היא על תפיסת המדינה היהודית  ככובשת של עם אחר, כמפלה את אזרחיה הערבים, כמדינה שבה היהדות מתנגשת בדמוקרטיה. זו איננה המדינה שהוקמה ב1948 כביטוי למימוש החזון הציוני. וזו המדינה שתהיה כאן אם לא יהיה שלום, ומהר!  ללא שלום אין סיכוי לדמוקרטיה, לצדק ולשוויון.

מגילת העצמאות , שנפתחת בחיבור של העם לארץ במילים: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ", קבעה את החזון הברור למדינת ישראל כך:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." 

זהו החזון הציוני למדינת ישראל: מדינת הלאום של העם היהודי כמדינה שבה יש שוויון מלא וגמור לכל אזרחיה, חיה בשלום עם שכנותיה ונאמנה לעקרונות של האו"ם.
מי שתומך בזה כיום בישראל מוגדר כשמאל קיצוני אנטי ציוני, ומי שפועל על מנת להפוך חזון זה לבלתי אפשרי מוגדר כפטריוט ישראלי ציוני.

זעקי ארץ אהובה, כי כוחות של הרס וחורבן השתלטו עליך!
זעקי כנגד ההרס של היהדות, הישראליות והציונות. זעקי כי התהפכו היוצרות ובוניה ומחולליה של ישראל המודרנית הפכו להיות מוקעים כבוגדי המדינה.

אני קובע  שהמציאות היא הפוכה – בנט, חברי הבית היהודי, שרי הליכוד וחברי הכנסת שלה שהיו שותפים לפני שבוע להפגנה נגד תהליך השלום שמובל על ידי ממשלתם – כל אלה הם פוסט ציונים. הורסיה ומחריביה של התנועה הציונית וישראל המודרנית. אם ידם תגבר יהיה זה הסוף למפעל הציוני שהקים את המדינה הזאת. אם ידם תגבר תהי כאן מדינה אחת, לא דמוקרטית, מוקעת על ידי העולם. זוהי האלטרנטיבה שלהם ולכך נתנגד בכל כוחותינו.

אל מול ההכפשות המבישות כנגד ג'ון קרי, ארצות הברית, והאיחוד האירופאי אני מבקש להגיד תודה. תודה לאומות העולם שלא מוותרות עלינו, שלא מוותרות לנו.
תודה לך קרי על שנים של תמיכה בישראל האמיתית שמגיעות לשיאן בעיקשות למען השכנת שלום על בסיס פתרון שתי המדינות .
אין שלום אחר מלבד זה אשר מבוסס על קווי 67. אלה הקווים שיבטיחו את עתיד ישראל כמדינה שפויה  ודמוקרטית. כמדינת הלאום של העם היהודי  שבה כול אזרחיה שווים.

אני מבקש להודות לכל הנוכחים בכנס הזה שהגעתם היום לגבעת חביבה. מוטלת עלינו החובה לפעול בכל כוחנו על מנת לשכנע, להשפיע, לא לתת להזדמנות לחמוק. נשלב ידיים אזרחים משני הצדדים ישראל ופלסטין ונדרוש שלום. כאן בישראל נפעל בשותפות וחזית אחת ערבים ויהודים על מנת לברוא לעצמנו את העתיד של חברה משותפת ושוויונית החיה בשלום עם שכנינו. אני מבקש לאחל לחבריי ושותפיי אזרחי ישראל הערבים-פלשתינאים שנביא יחדיו את השלום שיסיים את הקונפליקט בין מדינתם לזהותם הלאומית.

אני מבקש לסיים בפניה למנהיגים - ראש הממשלה נתניהו והנשיא עבאס:
האחריות עליכם! , היכולת להביא שלום בידיכם.
ברצותכם תביאו שלום, פיוס ועתיד חדש לנו ולילדינו!
במידה ותהיו סרבנים תובילו לחורבן גדול, לדם ולשנאה. להמשך הסבל הפלשתינאי ולחיסול החזון  של מדינת ישראל. הגיעה שעת המנהיגות של האמיצים. כך או כך תכתבו בספרי  ההיסטוריה:
 האם זה יהיה כמנהיגים שהצילו את עמיהם ובנו נתיבות של שלום??
 או כמנהיגים שהובילו לחורבן, הרס ודם??

מכאן נשדר לכם את האמונה והתמיכה ביכולתכם לעשות שלום!!
          חיזקו ואימצו

יניב שגיא – מנכ"ל גבעת חביבה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...