דילוג לתוכן הראשי

בשביל שוויון בנטל צריך קודם צדק חברתי

התקוממות חדשה בשטחים וגירעון עצום - אבל מבשרי "הפוליטיקה החדשה", לפיד ובנט, העמידו בראש סדר היום את גיוס החרדים. אם ככה, אז כבר עדיף להישאר עם "הפוליטיקה הישנה"

תגיות: שוויון בנטל

במוצי שבת הסתיימה התקופה הראשונה שניתנה לבנימין נתניהו כדי להקים ממשלה. מאז הבחירות חלפו כחודש וחצי, ועד כה ממשלה אין, שרים אחראים אין - וגם תקציב למדינה לא נראה באופק. מה שכן יש, זה גירעון ענקי של 40 מיליארד שקלים, התקוממות חדשה בשטחים והגרעין האירני ממשיך לקרום עור וגידים. אל מול כל האתגרים האלה, הסיסמה החדשה שנישאת בראש חוצות על ידי אנשי "הפוליטיקה החדשה" היא "שוויון בנטל".
שני אנשים (יאיר לפיד ונפתלי בנט), שקיבלו את הכוח מהציבור וממפלגתם להכריע מה יהיה בישראל, החליטו שהבעיה הבוערת והקריטית ביותר כיום להמשך דרכה של מדינת ישראל היא גיוס החרדים לצבא, ואת הערבים לשירות לאומי. הם אומרים שזה מה שהמחאה החברתית רצתה, ולשם כך הם נבחרו.
אז זהו שלא. העם רצה ורוצה צדק חברתי - כלומר, חלוקה צודקת ושוויונית יותר של המשאבים. חצי מיליון האנשים, מכל שכבות החברה, שיצאו לרחובות בדרישה לחלוקת משאבים צודקת יותר, דרשו קודם כל שותפות חברתית. כשזה יתקיים, ניתן יהיה גם לממש את התביעה הצודקת לשוויון בנטל. אבל לא להיפך. לא ניתן להתחיל את השוויון בנטל כאשר אין בסיס מחבר. מה יועיל גיוס החרדים לצורכי הצבא? מאיפה בכלל יהיו תקציבים לממן את חיול החיילים החרדים? זה לא סוד שכל חייל חרדי, עם צורכי הדת המיוחדים שלו, עולה לצבא פי שניים ויותר מאשר החייל החילוני.

להרוויח שני מגזרים

נפתלי בנט (צילום: יואב דודקביץ)
כבר עדיף "פוליטיקה ישנה".
כדי שיהיה לנו כסף בשביל זה, צריך קודם ליצור את המנגנונים שיגרמו לציבור החרדי ולחברה הערבית לעבוד ולהתפרנס בכבוד, לצאת ממעגל העוני ולתרום משמעותית להגדלת התוצר הלאומי. כדי שזה יקרה, צריך תחילה שהחרדים ילמדו את "לימודי הליבה" של מערכת החינוך הציבורית בישראל: אזרחות, עברית, אנגלית, מתמטיקה; ובנוסף יהיה עליהם לצאת לעבוד - וכך לצאת מהעוני, מהבידוד ומהניכור, ולהפוך לחלק מהחברה.
גם האזרחים הערבים צריכים לעבור תהליך דומה, אבל שמותאם להם: צריך למגר את הגזענות והאפליה נגדם ולבנות מסלולים שיכוונו אותם לרכישת מקצועות שמהם ניתן יהיה להתפרנס בכבוד. צריך לבנות תקנונים שיחייבו חברות להעסיק ערבים שעומדים בקריטריונים מקצועיים. צריך לשלב אותם בשירות הציבורי, במנגנוני המדינה וסביב שולחן הממשלה. צריך גם, באומץ, לפתור אחת ולתמיד את בעיות הקרקע של היישובים הערבים, כך שהם יוכלו להתפתח כמו שכניהם היהודים.
אנו חייבים לבנות תשתית של חברה משותפת, שוויונית וצודקת ורק אז ניתן יהיה לתבוע מהאזרחים החרדים והערבים לשרת את המדינה. ולא רק זאת, ניתן יהיה לפתח ולקדם את המדינה באמצעות שני סקטורים חשובים, שיהפכו מעניים ונתמכים ליצרניים ושותפים.
בנט ולפיד מספרים לנו שהם "הפוליטיקה החדשה", וששמאל וימין - זה "פוליטיקה ישנה". אם הפוליטיקה החדשה מושתתת על חרמות ועל גינוי השונה, שלא נראה בהכרח כמו מעמד הביניים הישראלי - אז עדיף לנו להישאר עם הפוליטיקה הישנה.
הכותב, יניב שגיא, הוא הוא מנכ"ל ארגון "גבעת חביבה", הפועל למען חינוך לערכי השלום ובניית חברה משותפת בישראל

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Arik Einstein

Little by little Eretz Yisrael, the Older and Better Eretz Yisrael, is being finished off, but there are moments in which I suddenly feel that the change is happening with one sharp swoop of a sword. Such a moment came tonight when we were told about the death of Arik Einstein. A deja vu of sorts – once again Ichilov, once again Beni Barbash, the Hospital Director in a choked up voice in front of the cameras. Once again shock and real and all-encompassing sadness from all parts of the public, and once again memorial candles outside of the hospital. And once again, Shalom Chaver, just like Arik sang for Yitzhak. For me, Arik Einstein was an entire culture that combines music with a vast love of the Israel that once was. An Israel of modesty, an Israel of simplicity where we make our way slowly and we think about the poor soldiers who are lying in the mud right now, an Israel that sometimes makes our hearts ache from its direction and we feel that the country has g...

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק

ממשלת ישראל טעתה בהחלטתה להוציא את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק.  צעד זה מראה חוסר תובנה והבנה של החברה הערבית, מרכיביה והמגמות שפועלות בתוכה. עדיף למדינת ישראל, וליחסי יהודים וערבים יחסים שקופים, וכנים, גם אם הם מאתגרים וקשים לפעמים.  ברור שפעילות התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא תאמה את ציפיות חלק גדול מהציבור היהודי, ואף חלקים בציבור הערבי, אבל עדיף שהיא תהיה ציבורית ושקופה מאשר שתהיה סודית ומחתרתית.  מנכ"ל גבעת חביבה יניב שגיא, ומוחמד דראושה מנהל המרכז לחברה משותפת אמרו: "שיח נרטיבים מנוגדים הוא שיח קשה ומאתגר, אבל הוא עדיף על שיח חירשים.  עדיף שהמדינה תתמודד עם הנושאים שמעלה השיח הזה בדרכים יותר דמוקרטיות ויותר חינוכיות מאשר הבחירה בבריחה על ידי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.  יחסי יהודים וערבים במדינה הם בחשיבות לאומית עליונה, וכל צעד שננקט בזירה הזו צריך להיות צעד משותף של המנהיגות של שני הצדדים ולא רק במעמד של צד אחד כפי שנעשה כאן." הם הוסיפו: " זה הזמן שבו כל הגורמים הפוליטיים במדינה נדרשים לגלות אחריות, להתגייס ...

גבעת חביבה מרכינה את ראשה על מותו של ויקטור שם טוב

שם טוב שהיה מזכ"ל מפ"ם, חבר כנסת ותיק ושר הבריאות והסעד היה בשבילנו ובשביל רבים רבים בארץ הזאת דמות מופת פוליטית. ויקטור שילב בין מחויבות מוחלטת לשלום וצדק חברתי קשורים בהכרח אחד לשני. בדרכו הפוליטית באו לידי ביטוי נועם הליכותיו, יושרו האישי והציבורי , אומץ הלב ודבקותו בערכים גם כאשר המחיר הפוליטי גבוה. "אחוות עמים" לא הייתה רק מטבע לשוני עבורו והיה זה שם-טוב שכשר בריאות מינה תחתיו את סגן השר הערבי הראשון בתולדות המדינה, עבד אל-עזיז א-זועבי המנוח. כה מעטים מסוגלים היו לפעול בשדה הפוליטי ולהצליח לשמר מצפן ערכי ברור שכזה. באוקטובר 1982, 5 חודשים לפני רצח אמיל גרינצווייג ו-13 שנה לפני רצח רבין, פרסם ויקטור בעיתון "מעריב"  מאמר תחת הכותרת "מכתב גלוי לרוצח שלי".  במכתב זה מקונן ויקטור על הרצח הקולקטיבי של הדמוקרטיה בישראל. על השנאה, ההפחדה וההוקעה של מנהיגי השמאל כבוגדים. ויקטור ראה מוקדם ורחוק, למרבה הכאב נבואתו הקודרת התגשמה ברצח גרינצווייג ורבין וממשיכה להתגשם עד היום כאשר הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לעמוד תחת ההתקפות הפרועות של הימין. כמה סמל...