קול גבעת חביבה

המדינה מבקשת לפנות את תושבי הכפר עתיר/ אום אל חיראן, כ- 1,000 תושבים, על מנת להרוס את היישוב ולהקים במקומו יישוב בשם חירן וכן להרחיב את יער יתיר.  תושבי עתיר/ אום אל חיראן יושבו שם ב-1956 על ידי המדינה וזו אף סייעה לתושבי היישוב לבנות מחדש את בתיהם לאחר שנהרסו בשיטפון ב-1997, כך שלא ניתן לטעון שההתיישבות לא הייתה מוכרת למדינה. יתרה מכך: חוקרת מטעם ועדת המשנה לתכנונים עקרוניים (וועדה מיוחדת לתכנון ובנייה) המליצה למדינה ב-2010 להכיר ביישוב עתיר/אום-אל-חירן. אלא שההמלצה נדחתה בשל התערבותו האישית של ראש הממשלה נתניהו, בשל ההחלטה להקים את חירן היהודית. בית המשפט העליון הכיר בכך שתושבי עתיר / אום אל חיראן אינם פולשים על קרקע המדינה, אלא "ברי רשות" בשטח; אך קיבל את הטענה לפיה המדינה יכולה להחליט מה לעשות בקרקע השייכת לה ובכלל זה לפנות ממנה את תושבי עתיר/אום אל חיראן.  בנקודה הזו בדיוק טמון הנזק העצום שהמקרה של עתיר/אום אל חיראן מסב ליחסי המדינה והמיעוט הערבי. המקרה של עתיר/ אום אל חיראן בולט כמקרה מובהק במיוחד של העדפת אזרחים יהודים על פני אזרחים ערבים מצד המדינה. המד

יחד עם כל אוהבי הארץ הזאת, מחנה השלום ובית גבעת חביבה אני מרכין את ראשי עם לכתו של יוסי שריד, מי שהיה לי חבר לדרך ושותף למאבק על נפשה ודמותה של מדינת ישראל. הכרתי את יוסי כשהיה שר החינוך ואף פעם לא שכחתי את תשומת הלב והעידוד שהעניק לי בתפקידיי כיו"ר מועצת תנועות הנוער ומזכ"ל השומר הצעיר. יוסי היה הקול הצלול של השמאל ומחנה השלום, קול חריף וחד כתער שלא היה מוכן לשתוק על שום עוול בארץ האחת שהכיר ואהב, נאמן לאמונתו "כי את אשר יאהב – יוכיח". יוסי היה פוליטיקאי אך בראש וראשונה איש חינוך שהאמין בחינוך כמפתח לעיצוב דמותה של החברה הישראלית. לשם כיוון את פעולתו וכתיבתו ומכאן גם התמיכה וההכרה שהעניק לעשייה של גבעת חביבה בתפקידיו השונים בזירה הפוליטית ובמרחב הציבורי. אנו בגבעת חביבה נזכור את חזונו ונמשיך לפעול לאורו למען חברה שוויונית המשותפת לכל חבריה ומגזריה, שוחרת שלום וצדק, דמוקרטית ונקיית מחשבה וכפיים. הלך מאיתנו בטרם עת מפלס נתיבות שאף פעם לא עייף מלחתור לתיקון עולם ואדם – ממעשיו ודרכו נשאב תנחומים. יניב שגיא, מנכ"ל גבעת חביבה